Magnum opus

  Sorry, I’ll translate it later. There are a few paragraphs in English at the bottom, though.

  אתמול יצא לי לראות סרט דוקומנטרי בשם "החלטה חותכת" בערוץ 8 (ולא, אני לא פנסיונר). הסרט הראה איך דנאי (יוצרת הסרט), ישראלית שגרה בניו־יורק והתחתנה שם עם פיליפ, יהודי אלג'יראי דובר צרפתית, ערכה מחקר חוצה יבשות―מפגישה עם חוקרי ערלות ומחקר קצרצר באינטרנט מניו־יורק, דרך מילת ילדים חגיגית בתורכיה, אחריו סקירה קצרצרה של פולחן הערלה בכפר איטלקי קטן, אחר־כך שיחות עם ניו־יורקריות עדכניות משהו, אחר־כך שיחות עם כמה אנגלים ועם המוהל המלכותי של בריטניה, אחר־כך כמה תמהונים יהודים וערבים בירושלים ובגדה, ולבסוף שוב בארה"ב בהפגנה של מתנגדי מילה (NOCIRC, או "אל־מל" כפי שהיא קראה להם בעברית) ב־D.C., עם רופאים שרלטנים פה ושם―שתחילתו בברית המילה של בנה הראשון טריסטן, וסופו בברית המילה של בנה השני אנדרי, כתוצאה מלחץ של בעלה שרצה לשמור על המסורת.

  הסרט היה קטסטרופה. הוא התימר להיות "ניטרלי", אבל בסופו של דבר הוא הראה רק דיסאינפורמציה של שני הצדדים. הנה, למשל, דוברי שני המחנות.

  ראשית, המתנגדים:

1. חבורה של אנשים שנסו לשכנע עוברים ושבים להמנע מהנתוח. אב לעתיד שעבר שם במקרה טען שאין להם זכות לומר לו לא לעשות את זה, והם בתגובה רצו להראות לו תמונות (במקום לומר לו שלא אין זכות לעשות את זה כי זו הפרה של זכותו לשלמות הגוף, כפי שנכתב בהצהרת זכויות האדם). אחד מהם אפילו נסה למכור ספר בו הוא כתב שיר על איך שהוא חפש את הערלה שלו, ולבסוף התברר לו שהוריו זרקו אותה. הוא גם שר לה את השיר הזה, וטען שהערלה היא "החלק הכי רגיש בפין" (לא מדויק: הנקודות הכי רגישות הן רצועת השריר בקצה הערלה, הרסנית וכליל העטרה; את הראשונה מורידים בכל נתוח כזה, גם בהסרה חלקית, ואת השניה מורידים במילה מלאה, אותה עושים היהודים).
2. תמהוני על סוס. דנאי ופיליפ נפגשו עם מתנגד מילה שהגיע רכוב על סוס, קלל וגדף אשה שרצתה ללטף את הסוס, וגרם לעצמו, לדנאי ולפיליפ להעצר על התקהלות בלתי חוקית. אחרי הפגישה הזו טריסטן נימול.
3. פסיכואנליטיקאי סטריואטיפי. דנאי, שהרגישה לא בנוח עם הטקס, שאלה פסיכואנליטיקאי מה דעתו על הטקס. הוא טען שהטקס הוא סרוס סימבולי של האב את בנו, המתחרה נגדו על אהבת אמו, והוצאת האגרסיות של האב (אז הוא אומר בעצם שזה מונע אלימות במשפחה?). הוא דבר במבטא גרמני מובהק ותפקד כמעין קריקטורה, ופיליפ פתר את דבריו כ"שטויות של פסיכואנליטיקאים".
4. תמהונים בכנסיה. לאחר מכן היא נסעה לאיטליה, שם היא גרה בילדותה כמה שנים, כדי לשאול את עובדי הכנסיה בכפר כלשהו מה דעתם בנושא, והם אמרו שזה טקס אלים מאוד ושהטבלה עדיפה בהרבה. התברר לה גם שהמקומיים מאמינים שבכנסיה שלהם היתה הערלה המקורית של ישו (כמו עוד מלאנתלפים מקומות אחרים בעולם), לה הם יחסו סגולות נפלאות, אך היא נגנבה.
5. אבא של דנאי. אבא של דנאי טען שזה מעשה ברברי וקונפורמיסטי, ותפקד כנציג ה"קביל" היחיד של מחנה המתנגדים.
6. דוס כלשהו. היא דברה עם כמה חברי ילדות שלה, ביניהם אחד שחזר בתשובה, שטען שלעשות את זה בלי יראת שמים רק מתוך קונפורמיזם או טעם אסתטי זה מעשה אכזרי. אחד משאר הנוכחים טען שזו אמירה מתנשאת ושאין לו זכות לומר דבר כזה.
7. חבורת היפים מול הסנאט. בסוף הסרט היא נפגשה עם חבורה של היפים ארוכי שערות שהפגינו נגד הנתוח מול הסנאט, ואף־אחד לא שם לב אליהם. כשפיליפ נסה לטעון שיש לו חברים שהיו צריכים לעשות את הנתוח בגיל מאוחר בגלל שהמקום הזדהם להם, הוא טען שזו אשמתם שהם התעצלו לנקות. טעון אחר שהם העלו היה "ערלה היא לא פגם מולד". (סוף־סוף אנשים עם שכל! חבל שאף־אחד לא שם לב אליהם.)

  ועכשיו לתומכים:

1. הרופא, ד"ר שוֹ. הרופא טען שתינוק לאב נימול צריך להיות נימול, ולהפך. הוא הוצג כדמות סמכותית, ושום דבר על כך שהוא מרויח כסף מהנתוח הזה לא הוזכר.
2. פיליפ. אצל הרופא, פיליפ טען שהמילה היא ענין מינורי (היא לא) ושרוב הגברים העולם נימולים (רק כ־20% עד 30% נימולים), ואשתו חשפה את הבורות שלו כשהיא אמרה שהיא משנה לגמרי את צורת הפין. הוא אמר שזה חלק חשוב למסורת שלו, והיא שאלה: "המסורת שלך נקבעת על־פי צורת הפין שלך?" הוא השתתק, אבל אחר־כך, בבית, הוא הראה לה תמונות של הברית שלו והסביר כמה זה היה חשוב לאביו המנוח. היא השתכנעה ועשתה את זה בשבילו.
3. המוהל. המוהל זין ארוכות את השכל על חשיבות הטקס שקים כבר 4,000 שנה ומסמל את הברית בין אברהם לאלהים (וכמעט נרדמתי על המקלדת). לאחר הטקס הוא אמר שאפשר לעשות עם הערלה מה שרוצים, למרות שב"שולחן ערוך" כתוב במפורש שצריך לקבור אותה כהלכה.
4. מדענים. הציגו שם כמה חוקרים שעורכים מחקרים על ערלות, שטענו שאפשר בעזרתן לרפא כויות (מה שהם שכחו לצין זה שהערלה צריכה להיות טריה ככל האפשר, וערלה בת 8 ימים לא תעזור להם). לאחר מכן הציגו את תוצרי הערלה: משחות לטפול בקמטים ומוצרים קוסמטים אחרים בעלי ריח חזק של רגלים מסריחות (ושוב לא מזכירים את התועלת הכלכלית של המילה...).
5. תורכים. דנאי הגיעה גם לתורכיה, שם היא ראתה טקס מילה תורכי באולם שמחות ענק. מה לא היה שם: ליצנים, מוזיקאים, קומיקאים... ולאחר מכן מילה סדרתית של חבורת ילדים בגילאים 6־9. במקרה הזה זה היה בהרדמה, אבל יש כאלה שעושים את זה בצורה מסורתית ומתגאים בכך לאחר מכן. היא שאלה את אחד ההורים מה עושים אם הילד לא רוצה, והוא אמר: "הוא חיב." אחד הילדים באמת לא רצה, אבל אמרו לו ש"כולם עשו" ושאין לו בררה. (אגב, כששאלתי תורכים באינטרנט על המנהג, הם אמרו ש"אם זה לא היה בריא, מוחמד לא היה נולד נימול." על־פי המסורת, מוחמד היה אפוסטי, כלומר נולד בלי ערלה, כפי שהמסורת טוענת לגבי יעקב, משה ודוד המלך, וכמו הפוליטיקאי דוד לוי. הטעון הזה מופרך מיסודו אם קוראים את הפוסט שכתבתי בנושא הדתות המונותאיסטיות, בארכיון של חודש מאי מהשנה.)
6. ניו־יורקריות. בסיור של "Sex and the City" בניו־יורק, שסוקר את כל חנויות המין השוות בעיר ודברים בסגנון, דנאי דברה עם כמה מהבחורות (שהחזיקו דילדואים ערלים) מה הן מעדיפות. הן טענו שהן מעדיפות פין נימול, כי הוא יותר נקי (אפשר לחשוב שהכוס שלהן סטרילי...). אגב, אנקדוטה משעשעת: "Sex and the City" שדרה פעם פרק בו שרלוט (אם אני זוכר נכון) יצאה עם גבר לא נימול; הבנות הביעו גועל (למעט סמנת'ה, שטענה שהם "משתדלים יותר"), ולבסוף הגבר נימול (כי המון נשים כבר סרבו לו בגועל) והיה יכול לחזור לפעולה אחרי שבוע (במציאות זה לוקח חודש), אבל הוא החליט "לחלוק עם העולם את הפין החדש שלו". קצת מצחיק שהנושא לא עלה כשקרי יצאה עם אירופאים...
7. המוהל המלכותי. המלכה ויקטוריה, שחשבה שהיא מבית דוד המלך, גרמה לכך שכל הגברים בבית המלוכה הבריטי יעברו מילה, מנהג אותו הפסיקה הנסיכה דיאנה. דנאי דברה עם מוהל מקומי שספר לה על המנהג המלכותי (שככל הנראה יכול גם להיות מיתוס), וגם הראה לה את הקבר של המוהל המלכותי. הוא ספר לה שהוא אסף את כל הערלות שהוא חתך, שלבסוף נקברו אתו. הוא הראה לה שהוא נוהג לעשות אותו דבר, ועוד הראה לה את אוסף הערלות שלו (הוא מקוה לקבל בונוס מאלהים על זה שהוא יראה לו את כל הערלות שהוא חתך). אכן אנשים שפויים בנפשם.
8. מתנחלת סהרורית. דנאי הגיעה לארץ לדון במנהג ופגשה מתנחלת סהרורית, שגרה בגדה המערבית במקום בו לטענתה נימולו כל עם ישראל בלהבי אבן צור לאחר חצית הירדן. היא אמרה שהמנהג הוא ברית גם בין העם והאדמה, לא רק בינם העם ובין אלהים. היא טענה שאשה שמתנגדת למנהג צריכה להכרת מעם ישראל. עוד אנשים שפויים בנפשם.
9. יוצר סכיני צור. איפשהו בסביבת הגדה המערבית דנאי פגשה אדם שיוצר להבי צור, כפי שיוצרו בתקופת אברהם התנ"כי. "אין כמו להכין את הלהב שלך בעצמך," הוא אמר. מענין אם הוא טרח גם לנקות אותו.
10. דוסים במערת המכפלה. יצא לה גם לראות איך מתבצעת מילה במערת המכפלה, המקום האידאלי לבריתות, וראתה את כל ההמולה ואת מנהג המציצה בפה (למי שלא יודע: המוהל מוצץ את הדם מהפין של התינוק לאחר החתוך). היא נבהלה מהמנהג ("אולי הוא התאים בימי אברהם אבינו, כשלא היו תנאים הִגְיֵנים..." כן, רק שהמנהג הזה התפתח רק במאה הראשונה לספירה, כמו־גם ההסרה המלאה של הערלה במקום רק של הקצה... היום, כשיש הרפס, דוקא מקפידים עליו), ובגללו היא החליטה שהיא לא רוצה למול את בנה השני, אבל עשתה את זה בכל־זאת כי האח הגדול כבר נימול, מתוך הבנה שזה מעשה שגוי.

  עכשיו, למי שלא יודע, המחזה "אותלו" של שייקספיר מבוסס על ספור של צ'ינתיו, תלמידו של ג'ובאני בוקאצ'ו, בשם "Un capitano moro" (קפיטן כושי). לספור המקורי יש מושר השכל אחר לגמרי: שלבנות אירופאיות טובות אסור להתחתן עם כושים ברברים. כשאני ראיתי את הסרט הזה, עד כמה שהתאפקתי, לא יכולתי שלא לחשוב שמוסר ההשכל הזה נכון. למעשה, בגלל שדנאי, שבאה ממשפחה ליברלית, התחתנה עם האותלו המודרני הזה, שני ילדיה עברו הטלת מום ברברית. כל השקולים שלה פתאום נעשו תוצאה של אמוציות גרידא. זה כמעט כמו תוצאה של כשוף.

  עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא גזען, אבל יש תרבויות או לפחות שאני רואה כפרימיטיביים וראויים להכחדות. לכן, כשאני משתמש בבטויים גזעניים, אני מתכון לאנשים שמשתיכים לתרבות מסוימת, למרות שיש להם בחירה לא להיות חלק ממנה. ולכן אני חושב שפיליפ הוא ערבוש מסריח. זה מה שהוא, ואני לא מתכון להתנצל על זה. הוא ערבוש מסריח, הוא יצור ברברי, היתה לו הזדמנות לצעוד עם הקדמה הניו־יורקרית והוא בחר להשאר ערבוש מסריח, ודנאי עשתה טעות איומה כשהיא התחתנה אתו. כמה שקולים מפגרים יכולה לעשות אשה אחת? "אני אמול את הילד שלי מתוך אהבה לבעלי..." מה את, מדיאה? לה ז'ורונה (La Llorona)? טוב שלא הלכת עם זה עד הסוף ורצחת אותם! "חיבים למול את הילד השני, כי אח שלו נימול..." מה את, קומוניסטית? כולם אוכלים את אותו זין?

  מי שצריך הסבר למה מילה היא מעשה ברברי שלא יעשה, שילך לארכיון של השנה, חודש פברואר. אגב, טעון ששכחתי להעלות: בערלה יש אנזימים כלשהם שמונעים מחלות מין מסוימות. וכמובן שזו הפרה בוטה של הצהרת זכויות האדם שמדינת ישראל חתומה עליה...

  זו הסבה שבגללה אני לא סומך על קפיטליזם: כשאנשים מוכנים לגרום לאנשים אחרים להטיל מום בילד שלהם בשביל תועלת כלכלית, צריך להעמיד את הכסף במקומו.  ואיין ראנד זונה, מהרבה בחינות.

  טוב, סימתי לחפור. אם יש משהו שאתם לא מאמינים לי לגביו, תמיד יש את גוגל.

  And now, as I promised you, why I’m considering becoming an Ásatrú follower.

  My friend, Alex C., whom I’ve mentioned before, argues often about how God most likely doesn’t exist. He gives arguments such as that God cannot be omniscient and omnipresent, because for that he’d have to have a way to channel information from one end of him to the other in an instant; but the speed of light in vacuum, which is the highest speed possible, is only 297,792,458m/s. He also gives arguments against the existence of free will and suchlike, like how our mind is just a set of chemicals at work. This is quite depressing; I hate to think I have no control over my life whatsoever, and I’m just a subject of the chemicals in my brain and the predetermined chain of events started by the Big Bang. Plus, I often find in my life a lot of typical literary themes: irony, symbolism, &c.

  So, as a medial way between the reality which pretty much proves God a myth and not wanting to think I’m a drone, I thought of neopaganism, which has a completely different view of divinity: Neopaganism sees the gods as part of nature, not something supernatural, and it assumes the existence of more than one god, who all together govern the world (to some extent). They could also be controlling my life to make it more interesting to watch or read.

  So why Norse? Simple. I have a great attraction to Germanic culture, especially Scandinavian, more specifically Icelandic. Plus, Germanic paganism believes in the concept of wyrd, which explains quite a lot and allows one to assume that one has free will, within the boundaries of reason.

  However, there’s quite little explanation about Ásatrú online, or at least in English. I still have quite a few questions to ask, but I can’t find whom to ask. So, if you happen to be an Ásatrú follower, please make contact.

  Unum diem ... חד יומא