אוף.
אני שונאת פגישות לא טובות. פגישות כאלה הן ספורות כל כך. אולי בגלל זה לכל אחת יש מקום. אם הן היו דבר שבשגרה כבר לא היה לי איכפת.
תסכול כזה שאי אפשר להסביר. וזו בדיוק הבעיה. פשוט לא הצלחתי להסביר את עצמי, ואף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת בשבילי, או שכן?
אין לי כוח לכל הצחוקים האלה. הם לא מצחיקים אותי, רק גורמים לי לאבד סבלנות.
הביטחון מתערער. שלי באחרים, של אחרים בי, שלי במצב, שלי בעצמי...
ואולי כל זה יעבור לי כבר מחר בבוקר כשאתעורר מוקדם (בשביל לאכול).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
