אמאל'א

או שלא נדע, או שנדע ולא נאהב את התשובה, ואולי לא נאהב את זה שסוף הקיץ הגיע. מה שבטוח, שסוף הקיץ הגיע.

היום בבוקר היה ממש נעים כשרצתי. עד עכשיו לא הדלקנו את המזגן היום. (האמת היא שחם לי, אבל לא בלתי נסבל.) היום בבוקר לקחנו את ליאור לגן החדש שלו, גן חובה. הוא לא בכה אבל חשש מאוד. כשהגענו הוא בעט בכסאות שליד השולחנות ולא רצה להגיד לגננת שלום. היא אמרה לו לבדוק את המגירה שלו ואז מצאנו בה סוכריה על מקל. אני בטוחה שיש הורים שלא אהבו את זה, אבל ליאור התרכך באחת. יש משהו טוב בגן הזה! השמחה גירשה את העצב וחלק מהחשש. יצאנו לחצר והוא שיחק בכדור וקלע לסל (סל גרוע, שום דבר לא נכנס). אחרי כמה זמן הגננת אספה את כולנו לסיפור "ליאור בכה כשאמא הלכה". לליאור בסיפור היו עיניים כחולות וליאור שלי שאל: "יש לי עינים כחולות?" אמרתי לו שלא, יש לו עיניים חומות. "אז זה ליאור אחר, שיש לו עינים כחולות?" כן, אמרתי לו. "למי יש עיניים כחולות? לאבא?" לא, לאבא יש עינים ירוקות. לאמא של עומר יש עיניים כחולות. 

הקשבנו לסיפור על הליאור האחר, שגם הוא הלך לגן חובה ובכה כשאמא הלכה עד שהגמד רגוע גוע הרגיע אותו. ליאור שלי אהב את הסיפור ואהב את הגן. הוא אמר שמעכשיו הוא רוצה ללכת רק לגן הזה. אני חושבת שהוא קלט משהו שהרגיע אותו ריגשית. אותי זה מאוד שימח כי היה לי קשה כמעט כמו לו לבוא לגן בבוקר. 

אז מחר היום הראשון בגן החדש (היום היתה רק פגישת היכרות ופגישה אישית עם הגננת) וביום ראשון מתחילה שנת הלימודים והקורס שאני מלמדת. השבועיים וחצי האלו, שהתחילו עם מותו של מיטנס, ונמשכו במאמר שנדחה, במכשירים היקרים שנרטבו בגלל תקלה במזגן, בסיוע למתרגלות של הקורס, בחתול השני עם דלקת בדרכי השתן (הפעם הצלחנו לעלות על זה בזמן, בזכות זה שנשאר איתנו ובזכות הווטרינרית החדשה). למרות כל הצרות שנפלו עלי הצלחתי לקיים את כל מה שהילדים ביקשו בתחילת החופש: הייתי איתם כמעט כל הימים, הלכנו לחדר בריחה מדהים של לאונרדו דה וינצ'י, עשינו מיני גולף ופארק חבלים, הלכנו לבאולינג פעמיים,הלכנו לים, הלכנו לבריכה כמה פעמים, ראינו סרטים ועשינו יום כיף בתל אביב שכלל את המוזיאון מעורר המחשבה של אילנה גור ביפו היפיפיה וטיול לנמל תל אביב ושכשוך בים. הם מאוד נהנו ואני מרגישה מוכנה סוף סוף לחזור לשדה המערכה. 

הפסקות כאלו עוזרות מאוד למחקר. הן נותנות את המרחק הריגשי והמחשבתי הנחוץ כדי להתמלא מחדש, גם באנרגיה וגם ברעיונות. אני ממש רוצה להמשיך לכתוב את הגרנט שלא רציתי להסתכל עליו לפני שיצאתי לחופשה ואחרי שהמאמר נדחה. אני רוצה לחשוב ולבצע את הניסויים, אני רוצה להתכונן לקורס ולהזמין מרצים רלוונטים. הצלחתי להתנתק ולהתחזק.

חדר הבריחה היה כיף לא צפוי. הלכתי עם שלושת הגדולים חדי המוח שלי, ממיע נשאר עם ליאור בבית. זה היה מרתק, מאתגר ומסעיר. עבדנו ביחד, כל אחד תרם בדרך שלו, ממש נכנסנו לזה והחידות היו קשות מאוד, והיה כיף כי ביחד עלינו על הקשרים החסרים. הם יודעים לחשוב לגמרי מחוץ לקופסא, אני יודעת לארגן ולכוון ולחשוב בצורה לוגית ומסודרת. הם ילדי אינטואציה וחושים, אני קצת קהה ביחס אליהם, אבל יש לי את היכולת לפקס ולכוון למטרה. היה פשוט כיף ביחד, במיוחד כי פיצחנו הכל בסופו של דבר, עם קצת עזרה מהמפעילה. 

המוזיאון של אילנה גור היה מעניין. ירדן מאוד אוהבת אותו כי אני חושבת שהוא מציג אומנות כמו שהיא חווה ויוצרת אותה - לא קישוטים יפים לחדר, אלא אמירה חזקה של צורה ומסר, רוב הזמן לא ממש נעימה. זה אולי הדבר היחיד שהפריע לי - שהמסרים היו בדרך כלל שליליים, אבל היצירות גרמו לי לחשוב. זה היה מעניין. 

אחותי היתה כאן ופגשתי בנמל חברה יקרה מהצבא. היה קיץ טוב בסך הכל, למרות האסונות הגדולים והקטנים. 

התשובה היא לא כרגע, אבל הלא הזה יכול להיות זמני. שנת לימודים טובה שתפתח עלינו ומזג אויר וקיום נעים!