ביום שישי לקחנו את הגדול לארכימדס בטכניון. זה פרוייקט מאוד נחמד שלהם ללמד תלמידי תיכון כימיה. ככה הוא יכול ללמוד פיסיקה ומחשבים בבית הספר אבל לעשות בגרות גם בכימיה. באופן מאוד לא ברור אי אפשר ללמוד פיסיקה וכימיה חמש יחידות בימינו כי הם באותן שעות. לכו תבינו. הוא מאוד חשש שיהיה לו קשה אבל בינתיים מלמדים שם מאוד לאט לטענתו, והוא מסיים את רוב השיעורים במקום. עברתי דרך הבנק כדי לחתום על מסמכי קיצור המשכנתא. באופן מדהים הריבית המשתנה כל חמש שנים שלנו ירדה פלאים בזכות ירידת העוגן, ותודה לבנק ישראל! וזה מאפשר לנו לקצר את הזמן במשכנתה הקבועה. אלו דברים מאוד משמחים שרק מי שיש לו משכנתה יכול להבין עד כמה. אחרי הבנק נסעתי לפדיקור. כמעט שעה בהשקעה בעצמי. אני ממש גאה בעצמי כשאני עושה את זה וכדי להמשיך בהצלחה קבעתי תור לעוד חודשיים! בשבילי זה הישג, אחרי פעם בשנה כשאני ממש מזדעזעת מהמראות הקשים, תרתי משמע.
חזרה הביתה והכנתי עוף עם תפוחי אדמה במתכון של אמא שלי שיצא ממש טעים ואנטיפרטו מבטטות (כי הגדולה לא רצתה שהבטטות יכנסו לעוף), ברוקולי, פטריות טריות ובצל. דיברתי עם אמא שלי בקצרה, כי היא היתה עייפה אחרי ביקור בעיר. נסעתי חזרה לטכניון לאסוף את הבן ואז הלכנו ביחד למגדלת החתולים וקנינו חתלתול מקסים לגדול. מאוד חששתי מזה כי אני עדיין מתאבלת על החתול המקסים שהבאנו איתנו מארה"ב ומת באוגוסט. לא חשבתי שאני יכולה להקשר לחתול חדש כל כך מהר אבל כולנו מאוהבים בו. הוא כזה חמוד! אנחנו קצת דואגים כי הוא עדיין לא מוכן לאכול, למרות שהבאנו את האוכל שלו מהמגדלת. הוא שותה ואפילו משתין אבל לא אוכל או מחרבן. מקווה שמחר זה יקרה. אני שמחה על השביתה בתיכונים מחר כי הילדים יוכלו להשאר איתו בבית להמשיך את ההסתגלות. עדין אין לנו שם בשבילו. כדור פרווה קטן.
בהדלקת הנרות המשפחתית כולנו אמרנו תודה החתול וביקשנו שנדע לשמור עליו, הוא פיצפון ממש.
בלילה סגרנו את החתול עם הגדולים בחדר וזה גרם לגדול להתקף אסטמה בשתיים לפנות בוקר. החתול עבר לחדר השני ופתחנו את הדלת והחלון ליתר בטחון. אחרי אינהלציה הגדול חזר לנשום וכולנו חזרנו לישון. חשבנו שהרופא דימיין כשהוא אמר שהוא אסמטי, אבל הרופא הזה יודע מה הוא אומר, פעם אחר פעם.
בבוקר שמחתי לראות שכולם בחיים והלכתי לבית הכנסת לקרוא על חיי שרה. אחרי בית הכנסת הלכנו ליום מיוחד בישוב בו הולכים בשביל סובב הישוב ומבקרים בהופעות מוזיקליות שונות. בעוד ההופעות בשנים הקודמות היו כל מיני להקות איזוטריות מקומיות השנה הביאו אלינו את איה כורם. היא מופלאה. הקול שלה מדהים והיא שרה כל כך יפה. כמו זמרת עם, טרובדורית. במיוחד אהבתי את השיר "לילה טוב" שלה. היה כיף ללכת בשביל עם המשפחה שלי, הילדים וממיע. אני כל כך אוהבת אותם.
חזרנו הביתה וישבתי עם הקטנה על ארבעת הפרקים הראשונים של ספר שמות לקראת מבחן ביום שני. או אז ישבתי להתקדם בספר האחרון של דן בראון בקינדל. זה קצת מוזר לקרוא בקינדל. אין ספר אמיתי עם דפים וריח ותחושה של המקום שלי בסיפור לפי מיקום הסימניה. הקינדל מודיע לי באיזה עמוד אני וכמה אחוזים אני בספר, אבל זה לא אותו דבר. הספר מאוד מעורר מחשבה, כמו שדן בראון יודע לעורר. הוא על האבולוציה שלנו ואינטיליגנציה מלאכותית. מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. אני כבר 90% בספר, למדתי על התגלית הגדולה ולא לגמרי אהבתי אותה או הסכמתי איתה, ועדיין זה ספר מרתק.
יצאתי לרוץ וחשבתי על הספר ועל סוף השבוע הגדוש שעבר עלי. בבוקר הגדולה אמרה שאני נראית נרגנת ושמחה. (Grumpy but happy). אמרתי לה שככה בדיוק אני מרגישה. אנחנו מתקדמים במעבדה. סטודנטית שלי לפני סיום מסטר וקיבלה מילגה מאוד יפה לדוקטורט וזה מאוד משמח. אנחנו מתקדמים גם בתוצאות וביכולות הניסויות. אני אוהבת את הגרנט שנרקם שמתאר בעיני את חמשת השנים הבאות במעבדה. אני יודעת שבקיץ הבא יהיה עלי עומס מאוד גדול ומקווה להגיע אליו מוכנה. אני עובדת מאוד קשה וכולנו מתאמצים, אבל ההתקדמות הממשית מרגישה לי מאוד איטית. אנחנו לומדים ולומדים וזה יצא בסופו של דבר בתוצאות יפות, אבל אנחנו בלמידה עדיין. כל הזמן אני רוצה לדעת איך הסיפור יסתיים ורוצה שיהיה לו סוף טוב. שנצליח לגלות מה שאנחנו רוצים לגלות ושהמאמר יתקבל לעיתון מעולה, ושנקבל את הגרנט הגדול שיעזור לנו להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע. אבל אנחנו כל הזמן בדרך. כל הזמן. כל סיפור שנגמר - בשלב שהוא נגמר אנחנו כבר בעיצומו של פיצוח הסיפור הבא ושוב התהיות. אנחנו כל הזמן בדרך, שניות ספורות במטרה שמלמדת אותנו לאן להמשיך ללכת, מה להמשיך ולשאול, ואנחנו שוב בדרך. ככה זה מדע, ככה זה חיים, ואני נרגנת ושמחה להיות בתוך זה.
לילה טוב לכל מי שמרגיש לבד
לילה טוב לכל מי שמחזיק מעמד
לילה טוב לי
לילה טוב לאף אחד
זה כנראה בהשראת GOOD NIGHT MOON ואי אפשר שלא לאהוב את שתי הבלאדות האלו.
לילה טוב!