אמאל'א

עברו שבועיים מאז שלקחנו את פיט פיט (פיטר גרבנזו, שם מלא). אחרי שצם ארבעה ימים החלפנו את האוכל והוא התחיל לאכול ולחרבן, אבל עדיין נראה מסכן וחלוש. הוא לא זז ומשחק כמו חתלתולים אחרים שהכרתי. אז לקחנו אותו לווטרינרית שאמרה שהוא אנמי כי הפרעושים אוכלים אותו ויש לו הרפס ובלל זה הוא דומע מהעיניים כל הזמן, והוא גם בתת תזונה. אז שמנו לו אמפולה נגד פרעושים ותולעים וקנינו אוכל מיוחד שאמור לתת לו בוסט לחיים ובינתיים הוא נראה שמח וטוב לב, אבל עדיין לא פעיל כמו חתול רגיל. מה שמעודד הוא שהוא אוכל הרבה יותר.

גם אני קצת חולה. נזלת, שעלת וכאב ראש. אבל קצת יותר טוב אחרי יום עציצות בבית. בבוקר לא הלכתי לבית הכנסת מאחר והייתי עסוקה בקרבות פוקימונים עם הילדים. יש אירוע מיוחד ואנחנו מקבלים יותר נקודות על כל דבר ולכן משחקים יותר, והגדול עקף אותי בהרבה נקודות. הוא יכול לצאת לשחק מתי שהוא רוצה ואני תמיד צריכה לעשות משהו בבית ולקחת איתי את הקטן ולא תמיד זה מתאים.

לא יודעת אם עדכנתי אבל הקורס שלי נפתח בסופו של דבר אחרי שנרשמו מספר הסטודנטים שדרשתי. אני מאוד נהנית ללמד אותו, זה מזכיר לי מאיפה באתי וכמה זה יפה וכמה אני רוצה להמשיך לעשות דברים אחרים. שם אני מרגישה ממש בבית, אפילו המאמרים שנתתי להם לקרוא כדי להציג נקראים אצלי בקלות. קלות בלתי נסבלת. בגלל זה עברתי לנושא אחר. כשאני מבינה מדי אני רוצה לחדש לעצמי ולאתגר.

ננסה לצאת למסע פוקימונים. דווקא רציתי לכתוב פוסט, אבל לחיים יש חיים משל עצמם...

שבוע טוב שיהיה!