I DIE, IF YOU DIE

* מה הייתם מעדיפים? קולנוע עכשווי או של שנות ה90-80-70? האם הקולנוע החל לשגשג מאז או שמא דעך עם השנים?
* מה הייתם מעדיפים? מוזיקה עכשווית או של שנות ה90-80-70? מדוע המושג "קלאסיקה" מתייחס ללהקות ישנות יותר וכלל לא נשמע כיום? המוזיקה התהפכה על בטנה?

אשמח אם באמת תגיבו לי. אני עורך מחקר קטן ואני צריך את עזרתכם. אשמח להרחבה בכל קטגוריה. תודה.

דעתי היא: הקולנוע של פעם היה אולי דליל מבחינה תקציבית, אך מעולה מבחינת העשייה. לכן, אני קובע חד משמעית שהשנים שעברו, היו מלאות בכל טוב, לעומת השנים הללו. הסרטים שמוצגים כיום, מלאים באפקטים ולפעמים נראה שהם הדבר החשוב בסרט. הנה דוגמא קלאסית משנות ה90: "ספרות זולה", שחולל מהפכה בתחום המדהים הזה, שנקרא קולנוע. עם זאת, בעולם המוזיקה, לא צריך מילים בכדי לתאר אמנים קלאסיים שכאלו: ג'ימי אנדריקס, נירוונה, הביטלס, דה קראנבריז, איירון מיידן וכו'... אך לעומת זאת, כיום צצים להם סגנונות מאד משונים וייחודיים שלא נראו בעבר. לכן, פה - דעתי שנוייה במחלוקת.


                    


                         

הוא מת אחריה. אף אחד לא הבין מדוע היה כ"כ עקשן. הם היו ספקנים. האם זו האכזבה שפקדה אותו אחרי מות האישה או שמא זו האהבה שכבלה אותו. בעודו בחיים, סיפר עליה. היה מאושר. הם סיפרו לו את העבר. הם לא התכוונו לכך. הוא נשבר. הוא פשוט ברח. הוא אף פעם לא התמודד עם מצבים קשים. הם היו ספקנים. אולי בגלל זה הלך?

בעת העצובה הזו, כששניהם אינם, הכל החל פורח. האביב הגיע, אך לעומתו מצב הרוח לא השתנה. אנשים עברו. לא תמיד ניחמו. היו יהירים וכלל לא מתחשבים. הם היו ספקים. האם זו העקשנות שלו שגרמה להם להתעלם. בעודו בחיים, היה משוחח עם כולם על העתיד. הוא תמיד רצה להתפתח. "לראות עולם", כפי שהם אומרים.

הוא מת אחריה. לא הספיק את מה שהעלה בשיחותיו. רגשותיו היו טעונים, גם לאחר מות האישה. הוא אהב הכל. אך אותה יותר מכל. הם תמיד היו ספקנים. הוא תמיד שנא לשמוע את מנת דברם. האם הם גרמו למותו? את זה איש ואף אישה לא ידעו. בעודו בחיים, לפעמים דיבר ולפעמים שתק. הרגיש מועקה. ובלי שום סיבה או התרעה, הלך אליה. הביט בעיניה. שמע קולה ואז היא "נעלמה". הוא עמד שם בודד. מולה. רק הוא ראה את הסיבה. הם היו ספקנים. האם מה שראה, הביא בסופו של דבר גם למותו.
הוא מת בגיל צעיר. שמונה עשרה, מלאו לו לפני כחודש, אמרו.

הסיפור הקצר נכתב בנימה מסתורית. קריאה נעימה.

היום, העברתי את האוסף שלי מקלסר אחד לקלסר שני, משום שבראשון, כבר לא היה מקום... אני אוהב לאסוף כתבות על מוזיקה ועל אנשים שאני אוהב (למשל, יונית לוי המקסימה והשמאלית). זה מאד קדוש עבורי  לראות ערימה של דפים.. מי יודע ממתי הם... זה כ"כ מגניב!  רק חבל שבעוד כמה שנים, כנראה לא יישאר מהם זכר. אתם כבר מנחשים למה. נייר מתקלה מהר. חבל גם על האלבומים שנמכרים כחתיכת קרטון, כשידוע מראש שיהיה קשה לשמר את זה...

חוץ מזה, חיפשתי בכ"כ הרבה אתרים שיר כלשהו... בסוף מצאתי. הורדתי  - כן, לא מקורי... סורי... רציתי שגם אתם תקשיבו לו. אז הנה קישור לשיר... (תקשיבו עד הסוף!!!) http://www.youtube.com/watch?v=DhWQRvqmnSs

אני רוצה גיטרה חשמלית לשמאליים!!! תתרמו לי כסף לקנות אחת שכזו!!!  אני לא רוצה לנגן בה. רק לשים אותה במקום שמושך תשומת לב רבה. היופי שלה והייחודיות שלה (גיטרה שמאלית. לא רואים כל יום) גורמים לי לחשוב שזה משהו מדהים שאסור אפילו לגעת בו. שלא יישבר...  זה מאד יפהפה לשים דבר שכזה במקום מרכזי... זה כמו לשים ליד המרפסת (למי שיש גינה) פסנתר. זה מושך, זה מעניין וזה ייחודי מאד. זו דעתי.

זהו...

המשך יום נעים...


                    

בבוקר ההוא,
קמתי איתך מחובק.
בבוקר ההוא,
אותי נישקת.

החורף קר בלעדייך,
חם כשאני בידייך...
הקיץ חם -
עבורי תמיד תהיי שם...

במים קרים תשקי אהובך -
תראי לו אהבתך...
הוא יפרח; ואהבה בחזרה יביא
לך...

בבוקר ההוא,
קמתי איתך מחוייך.
בבוקר ההוא,
אמרתי לך שאני שלך.

בבוקר ההוא,
בזמן שהציפורים צייצו -
הלחיים שלך האדימו...
בבוקר ההוא,
לחשתי באוזנך דבריי אהבה,
וכיביתי את האורות
לכבוד התשוקה.

אני כ"כ אוהב את בת זוגתי. היא סוכריה מתוקה.
הייתי איתה אתמול, היה כיפי - כמו תמיד...

לילה מקסים...