הכרתי אותו בזמן ששוטטתי באינטרנט להנאתי.
התחלנו לדבר, אבל בגלל שהוא לא מהארץ אז כמובן שבאנגלית.
גיליתי שהוא מרוסיה, וגר במוסקבה.
בדיוק בחופש הזה אני ואמי תיכננו לטוס למוסקבה לבקר את סבי.
הוא היה נשמתי התאומה.
היינו מדברים בלי סוף, אבל רק במחשב.
לא יכולנו להסתמס.
הוא נראה טוב, והיה לו קול מקסים.
הוא היה קורא לי בכינויים שהייתי נמסה מהם.
סוויטי, לאב, בייב.
והוא לא היה גדול ממני יותר מדי, בן 19.
אני הייתי כמעט בת 16.
רציתי לראות אותו.
הרי אני טסה למוסקבה לשבועיים, והוא גר במוסקבה, אז למה שאני לא אפגש איתו?
למרות הסכנה.
אולי הוא אנס? אולי הוא רוצח? אולי הוא סתם לא ימצא חן בעיניי, או אני בעיניו?
יומיים לפני שטסתי סיפרתי לו שאני אנחת במוסקבה עוד השבוע.
עיניו נפתחו והוא חייך את החצי חיוך המושלם שלו.
"אז, איפה נפגשים?"
הבאתי לו את המספר פלאפון שיהיה לי ברוסיה ואמרתי לו שאני כבר אדבר איתו, לא לפני שהוא הביא לי את המספר שלו.
זו הייתה הטיסה הכי מרגשת שהייתה לי.
אמא שלי לא הבינה מה עובר עלי, הרי אני לא הכי התלהבתי לבקר את סבא שלי.
הגעתי לשדה התעופה ולפתע עיניי נתפסו בשלו.
נעמדתי עם פה פעור, שוכחת שאמי מאחוריי והיא רואה הכל.
"מה קרה, ראית את סבא?" היא חייכה אלי.
הנדתי בראשי.
"המקום הזה עצום! איך הם לא הולכים לאיבוד פה?" עניתי, מתחמקת.
"טוב, בואי נחכה לסבא." היא חייכה אלי.
חיפוש מהיר ומצאתי את השירותים.
"אני רק אלך לשירותים לרגע, לא הספקתי במטוס!" חייכתי אליה וצעדתי במהירות לשירותים.
כשהגעתי גיליתי שהשירותים משותפים.
נאנחתי בהקלה, ונשמתי נעצרה ברגע שהוא היה מולי.
גבוה, עם גופיה לבנה צמודה שהדגישה את השרירים שלא חסרו לו, עם הפנים הסקסיות האלה שהיו אצלי בכל חלום, ומכנס ג'ינס כהה שסופו היו נעלי ואנס שאני אוהבת.
התעלפתי בתוך עצמי.
הוא נעמד מולי, והחל לגמגם משהו.
"היי." קטעתי אותו, מדברת בשפת האם שלו.
"היי." הוא חייך ונשך את שפתו התחתונה.
התעלפתי שוב.
צעד מהיר והייתי בתוך זרועותיו.
הוא חיבק אותי כל כך חזק, כאילו כל הקיץ רק חיכה לרגע הזה.
"מה אתה עושה פה?" לחשתי באוזנו, נעמדת על קצות אצבעותיי כדי להגיע אליה.
"לא יכולתי להתאפק!" הוא צחק ומחץ אותי עוד יותר חזק.
התנתקתי ממנו, אך עדיין נשארתי קרובה. כל כך קרובה שהרגשתי את נשימותיו על המצח שלי.
הרמתי את ראשי אליו והוא בשניה נבלע בין שפתיי.
חייכתי בין נשיקה לנשיקה, מופתעת מהעוצמה שהרגשתי בהן.
אחרי כמה דקות התנתקנו.
"אני צריכה ללכת, אמא שלי מחכה לי. רק... אל תעלם." נשקתי לו קצרות על שפתיו הרכות ורצתי לאמי וסבי.
"כמה זמן?" כעסו עלי שניהם ואני רק חייכתי לי.
ככה עברו עוד כמה ימים שאנחנו מסתמסים בהם, וביום הרביעי החלטנו להיפגש.
אמא שלי הייתה עם חבריי ילדות שלה, וסבא שלי ישן.
התקשרתי לאמי, לשאול איפה היא.
היא אמרה שהיא עוד רגע מגיעה לבית ואז שוב נוסעת איתם.
ביקשתי ממנה שתקפיץ אותי לכיכר האדומה, אני אהיה שם ואטייל מעט, אולי גם אראה את לנין.
וכך היה.
הגעתי לכיכר האדומה, ושם הוא חיכה לי.
עברתי לידו והמשכתי ללכת, נעמדת בתור הארוך לקברו של לנין.
הוא לא הבין והסתובב אלי, ומיד סימנתי לו שאמי מסתכלת עלי.
נופפתי בידי אליה והיא נכנסה למכונית והמשיכה עם חבריה לאיזו הופעה.
הוא שם לב שאמי הלכה ורץ אלי.
אני פרשתי את ידיי בחיבוק רחב ועטפתי את מותניו השריריות, בזמן שהוא הרים אותי באוויר.
צווחתי קצרות והוא מיהר להוריד אותי.
לקחתי את ידו והתחלנו לטייל יד ביד, לעבר גשר במעל הנהר שחוצה את מוסקבה.
הוא עצם את עיניו ולחש לי "הכנתי לך הפתעה."
לא ידעתי אם להתרגש או להיות מפוחדת, אבל נתתי לעצמי לזרום איתו.
אחרי כמה דקות שבהן הוא מרגיע אותי, התיישבנו על משהו והוא הסיר את ידו מעיניי.
היינו על סירת מנוע קטנה בנהר הגדול.
"השכרתי לנו סירה לשעה וחצי. את חושבת שזה מספיק?" הוא חייך את החצי חיוך המדהים שלו ואני נישקתי אותו, מרגישה את ידיו תופסות במותניי בחוזקה ומושיבות אותי עליו.
ככה עברו בערך חמישה ימים, כל יום הייתי מתחמקת למקום אחר והוא היה פוגש אותי שם.
ביום ה9 שלי במוסקבה אמי החליטה שנצא לטייל, אני והיא, בקצה מוסקבה.
סימסתי לו שלא נוכל להיפגש, והוא לא היה מוכן לשמוע.
"אני אבוא אתכן, ואתחבא ואעקוב אחריכן!" הוא העלה רעיון שטיפה הפחיד אותי.
"לא, לא צריך. הגיע הזמן שתבלה עם חברים שלך ואני עם אמי. נתראה מחר או מחרתיים." ניתקתי.
ביום למחרת טיילנו בין כנסיות ליערות למוזיאונים.
המקומות מדהימים.
לבסוף הגענו לארמון ישן נושן של מלך חשוב במוסקבה, ארמון עם קייקים וסירות ואגם וברבורים וגן ענק וחצר מוטפחת וארמון עצום.
היא פגשה חברה שלה ואמרתי לה שאני מטיילת קצת.
התחלתי לעבור מגן לגן, מבית לארמון, מחדר למפרסת, והגעתי לגן ורדים גדול.
הוא עמד שם, בין שיחי הורדים הורודים.
נושך את השפה שלו, עם השיער הבהיר הזה, העיניים השחורות השובבות האלה.
התקרבתי אליו.
"מה אתה עושה פה?" לחשתי כשהושיט את ידו אלי.
הוא סימן לי להיות בשקט ומשך אותי אחריו.
הגענו לפינה קטנה שהייתה מכוסה בורדים.
"רק... שבי." הוא ציווה עלי ומיהרתי להתיישב.
"אני יודע שאנחנו לא מכירים הרבה ואת חיה 4 שעות טיסה ממני, אבל בכל זאת... אני רוצה שתהיי שלי. אז... תתחתני איתי?" הוא לחש ושלף טבעת שמותאמת בול לאמה שלי, טבעת מכסף עם יהלום קטן שנצץ בשמש.
הנהנתי, דמעות עלו בעיניי.
לא האמנתי שמשהו כזה יקרה.
"בגיל 18 אני אחזור לפה ונתחתן! אני מבטיחה!" נישקתי אותו קצרות והוא החזיר לי אהבה.
והנה 2 תמונות שלו, שתדעו שהוא אמיתי, בתחילת הקשר:
עד פה, שלי, שנזכרה ברומן הקיץ שלה.
התחלה - 21:17
סיום: 23:28
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
