כששיחה של ילדות בנות 13 היא "אז דודה שלי עברה שם והטיל נפל ממש לידה ולא היה לה מקום להתחבא...".
כשאתם רואים סרט ויש קול של נפילה של חפץ כלשהו בסרט וכולם קופצים כי חושבים שזה בום.
כשהרוח שורקת בחוץ וכל האוזניים מזדקפות כי כולם בטוחים שזאת אזעקה.
שכל שיחה היא רק על זה.
כשהעולם בחוץ שולח את תמיכתו או את כעסו ואתם לא יודעים איפה לקבור את עצמכם.
כשאתם דואגים לכל המשפחה וצמודים לפלאפונים ולחדשות אפילו מול המורה בשיעור.
כשאתם מתקשרים למישהו והוא לא עונה ומיד נלחצים.
כשלא באלכם לשמוע מוזיקה שמחה כי פשוט אין לכם רצון להיות שמחים כשהכל עצוב סביבכם.
כשהשמיים אפורים לגמרי ואין טיפת שמש או גשם... והם בעצם משדרים מה שקורה - חנוק פה במדינתנו.
כשלראות טלוויזיה הפך להיות מפחיד מכל בום של הכיפת ברזל.
כשאחותכם הקטנה שואלת אם אתם בסדר.
כשאבא שלכם שלא בדיוק דואג לכם לא מפסיק לשלוח הודעות של המון המון דאגה.
כשאתם יושבים על המיטה בחדר וסופרים כמה בומים ברצף נשמעים (בדרך כלל בין 9 ל12).
כשהכלב שלכם מיילל מפחד ואתם רוצים לבכות איתו.
כשאתם מרגיעים את כולם מסביב אבל את עצמכם אתם לא מצליחים להרגיע...
ככה זה כשיש מלחמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
