אתמול בלילה הרגשתי שאני חייבת לפתוח בלוג(היו לי לפני הרבה זמן בלוגים וסגרתי את כולם)..
התחלתי לכתוב פוסט פתיחה ממש רציני ואת האמת דיי חופר,ואז האח הדביל שלי בא וסגר לי את המחשב(#%@#)
אז אחרי שצרחתי עליו מלא והכל כבר לא היה לי כוח לשחזר את הכל..
אבל היום שמעתי שיר ברדיו,שמתאר בדיוק מה שאני מרגישה,אני מוצאת את עצמי בוכהבכל פעם שאני שומעת אותו.
ברור לי שאף אחד לא יבין למה השיר הזה מתאר כל כך הרבה בעיניי,אבל עם הזמן אני מאמינה שזה יתברר.
אז לשיר קוראים אבא,של שלומי שבת.
http://www.youtube.com/watch?v=74oVsplwWco
אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך
על כל מה שראיתי בפניך
על השלווה ללא מילים
הניחוחות והצלילים
הכל היה כל כך יפה בעיניך
אבא, זוכר את השבילים לבית הספר
את כל המנגינות מתוך החדר
כשהקשבת איך אני שר
עם המבט המאושר
והחיוך המתחבא בין שפתיך
אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך
אבא, הבית הישן מזמן איננו
עברנו, התקדמנו, השתנינו
וממלאים את החסר
בפרצופים דומים יותר
למה שכל אחד חשב שחסר לו
אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך
אבא, הזמן עבר ולא דיברנו
אבא, סלח לי
לקח לי זמן כדי להבין - אתה שייך לי
כמו שאני שייך לך
כמו שאני אוהב אותך
בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר
אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך
*אני יודעת שלא עצבתי את הבלוג וזה דיי מגעיל,פשוט אני לא הכי במצברוח לזה..בטח מחר אני יעשה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
