סוף הפרק הקודם :
האחות התורנית חזרה לחדרה של מורן, לאחר כמה דקות .
"נו ??!!" שאלה מורן בציפייה .
"מה איתם? מה עם החברים שלי??"
" שיה עמית התעוררה זה עתה מתרדמת זמנית, עם כאבי ראש ושבר ברגל ימין, מתן פוקס בתרדמת חזקה, לאחר ניתוח קשה בכלייה השמאלית ובכבד" , אמרה האחות, בעודה ממוטטמת אחריה את כל עולמה של מורן .
"מ..מ..מה? מתן..איפה..איך..הוא.."
"מוורן, אין לך מה לדאווג, הכל יהיה בסדר" ניסתה אמה להרגיעה.
"אני רוצה לראות אותו!" צעקה מורן בעודה מנסה לקום מהמיטה.
"מורן את לא יכולה לקום עכשיו! את צריכה לנוח!" אמרה אמא של מורן.
"לא אכפת לי..אחות..אחות! תקחי אותי לחדר שלו! אני רוצה לראות אותו!"
"תשמעי,אני יודעת שמתן חשוב לך, אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו
יכולים בכדי שהוא ירגיש יותר טוב. כרגע את במצב שלא מאפשר לך לקום
מהמיטה. ברגע שתוכלי אני מבטיחה לך שניתן לך לראות אותו" אמרה האחות
ועזבה את החדר.
מורן פרצה בבכי, ואמה ניסתה לנחמה..
שיה ניסתה לקום ממיטתה בעזרת הקביים שהביאה לה האחות.
היא הייתה לבדה, אביה היה איש עבודה מסור, ואמה קפצה הביתה
להביא לה כמה דברים.
שיה כמעט מעדה, אך שנייה לפני הרגישה שמישהו תופס אותה.
"וואוו..תיזהרי לא ליפול בפעם הבאה" הסתכל עלייה פרצוף מוכר וחייך.
"היי, דין..תודה. לא ראיתי שנכנסת".השיבה שיה בחיוך.
"מ..מה שלומך?" הוסיפה.
"אני בסדר.. אולי הכי בסדר מבין כולנו".ענה "מה איתך?"
"אתה יודע אולי מה עם מורן ומתן?" שאלה שיה.
"מתאוששת?" דין המשיך בדבריו ,כאילו לא שמע את שאלתה.
שיה יכלה להרגיש את הרעידות בקולו, כאילו מנסה להסתיר ממנה משהו.
שיה פחדה שקרה משהו למורן, והוא לא רוצה לספר לה.
"כן אני בסדר גמור. אל תדאג לי.. אז..אתה יודע משהו עליהם?"
"על מי?" ניסה להתחמק.
"מורן?" דין ושיה הופיעו בחדרה של מורן.
"היי..טוב לראות אתכם". השיבה מורן.
"גם אותך" אמרה שיה, וניגשה לחבקה.
שיה הבחינה בסימני הבכי של מורן,ראו שהיא שבורה כמעט.
"הכל בסדר?" שאלה אותה.. "את נראית לא טוב."
"כן..שמעתם על מתן?"
דין הרכין את ראשו..
"כן.."השיב דין בעצב.
"מה קרה לוו? תספרי לי.." שאלה שיה.
"האחות נכנסה אליי לפני כמה זמן.. היא אמרה שמתן
עבר ניתוח קשה בכלייה השמאלית ובכבד והוא נמצא בתרדמת
עמוקה".
שיה ומתן אף פעם לא היו בקשר כלכך טוב, בעצם התחילו לדבר
רק כשהוא ומורן נהיו בקשר, אך שיה בכל את התעניינה.
"מ..מה ז"א תרדמת?"המשיכה שיה לשאול "הוא לא יתעורר?"
"הם לא יודעים.."ענה דין."צריך לחכות ולראות. עניין של זמן".
שיה לא ידעה איך להגיב. היא השפילה את מבטה מטה, ואחזה
בידה של מורן. היא ידעה שבטח כואב לה מאוד על מתן.
"אמ..אני ישאיר אתכם לבד. נראה לי שאני אצא לנשום קצת אויר
בחוץ". אמרה שיה ועזבה את החדר.
במסדרון נתקלה בדודתו של מתן.היא הצליחה לזהותה אחרי המסיבת
סיום חטיבה שהייתה בשבוע שעבר. דודתו הייתה באה בכל פעם במקום ההורים.
"היי.. מה שלום מתן?" פנתה אליה שיה.
"תסלחי לי..אבל,מי את?" היא שכחה שהיא בכלל לא מכירה אותה.
"אוי..סליחה. שכחתי להציג את עצמי."אמרה שיה במבוכה.
"אני שיה. ידידה של מתן.הייתי איתו באוטובוס בתאונה".
"או שלום..מצטערת על מה שקרה. איך את מרגישה?" השיבה הדודה.
ראו שהיא עומדת לפרוץ בבכי.
"אני בסדר.. אין לך מה להצטער." ענתה."גם מתן יהיה בסדר.אני בטוחה
שהוא עוד מעט יתעורר". שיה לא האמינה לעצה,רק ניסתה להרגיע.
"כן..את צודקת." אמרה ברפרוף "תסלחי לי.." ונכנסה אל תוך החדר.
שיה יצאה החוצה והרגישה איך כל נשימה עוברת לה דרך הגוף, עוצרת אותה מלבכות.
היא ניסתה לבלוע את הגוש מחנק המעצבן שהיה תקוע לה בגרון.
השמיים היו קודרים. נראה היה כאילו עומד לרדת גשם.
'קצת מוזר באמצע הקיץ'...חשבה לעצמה.
מרחוק ראתה שוב את דודתו של מתן מתקרבת למכונית, כנראה שלה, ונוסעת.
שיה החליטה לחזור לבפנים.
היא פתחה את דלת חדרו של מתן. הוא היה מחובר להמון מכונות. בתוך גופו נעוצים
צינורות ארוכים. והתבוננה בו במשך כמה דקות ..
"תנסי לדבר איתו.. לפעמים זה עוזר". שיה התסובבה והבחינה באחות שנכנסה
זה עתה לחדר. "אבל בנתיים אני צריכה לערוף כמה בדיקות. תוכלי לחזור אח"כ".
אמרה. שיה יצאה מהחדר.
היא חזרה לחדרה של מורן. הבחינה שדין כבר לא שם.
"דין הלך?" שאלה.
"כן.. הוא הלך הביתה. " אמרה מורן והסיטה את מבטה לכיוון החלון שמשקיף על החניה."הוא
אמר שקשה לו להיות פה".
"אפשר להבין" אמרה שיה והתיישבה בכיסא שליד מורן.
האחות נכנסה והציצה בלוח שתלוי על המיטה של מורן. היא רשמה כמה דברים.
"את שיה עמית?"
"המ.. כן." השיבה שיה.
"את מהחדר ליד, נכון?"
"כן.."
"רציתי להודיע לך שאת משוחררת. את כבר יכולה לחזור הביתה." אמרה."רק
תיגשי קודם לקבלה לחתום על טפסים." הוסיפה ויצאה מהחדר.
שיה הסתכלה במורן, גם כשניסתה להסוות את זה, ראתה עליה שמורן עצובה,
שיה הצליחה לקרוא אותה כמו מפה.
"תקשיבי מורן.. את תצאי מפה גם עוד כמה ימים. את רק צריכה לנוח. והכל יהיה בסדר,
אין לך מה לדאוג. גם מתן יצא מזה .."ניסתה לעודד אותה. קיוותה לעצמה שהכל באמת נכון.
שיה ניגשה אליה, מחבקת אותה, בעוד מרגישה את חולצתה נרטבת.
"הי.. תסתכלי עליי. הכל יהיה בסדר, את שומעת?" שיה הסתכלה לה בעיניים.
מורן הינהנה בראשה.
"אמא שלך כבר פה, אז אולי כדאי שאני ילך. אני ישאיר אותך לנוח"..
אמרה שיה, נשקה למורן על הלחי, ויצאה מן החדר.
שיה התקדמה לעבר הקבלה, שמה לב שאמה כבר חזרה, וחותמת על טפסי השחרור שלה.
"את מוכנה?" שאלה את שיה.ובלי לחכות לתשובה הוסיפה, "בואי נזוז" .
"כן.." השיבה שיה.. ובזווית העין הסתכלה אל תוך חדרו של מתן, הדלת הייתה פתוחה.
היא ראתה מישהי יושבת בפנים..אבל לא זיהיתה אותה. היא הייתה עם הגב אלייה. והמשיכה ללכת...
סתיוו...
עצות, ביקורות, מחמאות, והצטרפות לקבועים? הכל מתקבל.
אגב, לוגו חדש ששוביק עיצבה. מה דעתכםם? (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוסטלגיה בשקל וחצי