סוף הפרק הקודם :
שיה התקדמה לעבר הקבלה, שמה לב שאמה כבר חזרה, וחותמת על טפסי השחרור שלה.
"את מוכנה?" שאלה את שיה.ובלי לחכות לתשובה הוסיפה, "בואי נזוז" .
"כן.." השיבה שיה.. ובזווית העין הסתכלה אל תוך חדרו של מתן, הדלת הייתה פתוחה.
היא ראתה מישהי יושבת בפנים..אבל לא זיהיתה אותה. היא הייתה עם הגב אלייה. והמשיכה ללכת...
הנסיעה לביתה של שיה הייתה אחת הקשות והארוכות שנסעה אי פעם, אף על פי שהדרך לביתה הייתה קצרה מבית החולים.
התהייה והסקרנות לגבי האישה המסתורית בחדרו של מתן, העסיקה אותה כל כך, היא לא יכלה להוציא את התמונה הזו מראשה, של אותה בחורה, ישובה על הכיסא ליד מיטתו של בן זוגה של החברה הכי טובה שלה.
היא הצטערה כל כך שלא נכנסה לחדרו, רק כדי לראות את פניה, ולחזור למכונית .
היא החליטה להתקשר למורן .
"הלו?" אמרה מורן .
"מתי משחררים אותך?"
"מה..? אין שלום? אין 'מה קורה' ..? מה כל כ-"
"לכי לחדר של מתן. עכשיו ." - קטעה אותה שיה.
"למה? אני לא יכולה לקום מהמיטה..אני..-"
"את יכולה, ועכשיו קומי, ולכי תבדקי מי הנערה שיושבת בחדר של מתן, ומחזיקה לו את היד" .
"מה ?! מה זאת אומרת ?!" צעקה מורן .
"פשוט תבדקי ." ענתה שיה, וניתקה את השיחה.
אלונה קמה מהכיסא שליד מיטתו של מתן, היא נשקה לו בלחי, והסתובבה, כאשר מבחינה בילדה עומדת, ומביטה בה בפנים כעוסות .
"מי את ?! מה את עושה פה ?! מה את רוצה ממנו?!" שאלה הילדה בכעס .
"אני...?" ענתה אלונה בהיסוס.
"לא, העציץ שמאחורייך....ברור שאת ! מה את רוצה ממנו ?!"
"אולי כדאי שדווקא את, תגידי לי מי את, ואיך את מעיזה להתפרץ ככה" . שאלה אלונה, למרות שהכירה היטב את הילדה מרחוק .
"אני מורן. החברה הרשמית של מתן." השיבה .
"אהה...אוקי..אני בדיוק הולכת...תישארי לטפל בו.." ענתה אלונה ובאה לקרתה של מורן, כדי לצאת מהדלת,
מורן חסמה לה את היציאה, אך אלונה הדפה אותה בכעס, ויצאה החוצה הכי מהר שיכלה, לכיוון היציאה מבית החולים .
"מתני שלי...אני כל כך מצטערת שלא באתי לבקר אותך עדיין.." אמרה מורן, בעודה מלטפת את ראשו של מתן.
מורן חזרה לחדרה, ונתקלה באחות, שהודיעה לה שהיא משוחררת לביתה.
היא נכנסה לחדרה וארזה את דבריה, חייגה לאמה, וביקשה ממנה לבוא מהעבודה, להחזיר אותה לביתה.
לאחר מספר דקות, אמה הייתה בחניית בית החולים.
מורן נכנסה למכונית, והן נסעו לביתן .
"תודה" . אמרה מורן.
"אני חוזרת לעבודה, תשכבי בינתיים במיטה שלך, ותכיני לך תה גם, טוב?"
"אני אשתדל...ביי אמא.."
"ביי מאמי, תרגישי טוב." אמרה לה אמה, ונסעה מביתן .
מורן פתחה את דלת הבית, בעזרת המפתחות שהונחו בתוך העציץ הגדול, וסגרה את הדלת.
"אני רואה שאתבריאה ושלמה למרות הכל" .
מורן הסתובבה בבהלה לכיוון המטבח.
"אתה?!"
שובל
מוזמנים להגיב בשפע 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוסטלגיה בשקל וחצי