שעה.
כל ערב.
עשרים דקות לראש.
יושבת מוקפת בציוד הנדרש לשם ביצוע המשימה כהלכה: המסרק ארוך השיניים, התכשירים (רק טבעיים כמובן, הודות לאספקה סדירה מצד סבא היקר - הקניין הראשי), ערימת מגבונים, ושקית ניילון (רק כדי לוודא חנק סופי וחד משמעי).
והן באות אחת אחת, הנסיכות, מודעות לרוע הגזירה שתנחת עליהן לשליש השעה הקרובה, מתיישבות בחיקי בהכנעה ומתירות לי לענות את קרקפותיהן.
מקבלות את הדין בסבלנות ראויה להערצה.
יש אימהות שמקריאות סיפור לפני השינה, אני מבלה עם שלוש הנסיכות הקטנות שלי לפני שנתן בהכחדת נחמות.
לפעמים גם הנסיך (האח הגדול של שלוש הנסיכות) מצטרף לחגיגה, אבל אצלו תודה לאל, מכונת התספורת (שתבורך) מיד מחסלת לעדת הנחמות כל וילה אפשרית.
ואני מחסלת מעולה, הטרמנייטור יכול לבוא אצלי לקורס מזורז, רק שבדיוק כמו בסרט, בו כל רגע קמה מוטציה חדשה לתפלצת שחשבנו שכבר לא נראה יותר, ככה אצלי הן חוזרות מהגן, ראשן עמוס כל טוב.
אלופות הבנות שלי בלהידבק. מוכשרות כבר אמרתי?
ושלא תתבלבלו, זה לא שמישו עשה לי הנחה. גם עם הנסיכה הבכורה ביליתי כמה וכמה שנים טובות באותו סנריו.
לא נשמע טוב אני יודעת, אבל זה מה יש.
ועכשיו נוסעים.
ושמה אסור נחמות.
בודקים ושולחים הביתה. תבואו שוב, אבל עם ראש נקי.
מיותר לציין שבשבועיים האחרונים העליתי הילוך והנסיכות הפכו אומללות עוד יותר.
ולי כבר כואבות הידיים.
בעברי בטח הייתי נוגש מצרי רשע, והגלגול הזה הוא כנראה התיקון שלי, אחרת איך תסבירו את העובדה שנחתה עלי מכת מצריים שכזו???
האמת, במחשבה שנייה, בהתחשב בתשע האחרות, יצאתי די בזול...
* (ולמעניקת המחברת המנוצנצת החדשה, שהורתה לי לכתוב ולכתוב ולכתוב, זה טרי מהדפים הפרחוניים, תראי איך מהר אני עונה על הדרישות. אפילו שמדובר רק בנחמות, תעשי הנחה, זה כנראה המקסימום שאני מסוגלת בימים משוגעים אלה של חיי....)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ok5
