כשמביטים באהבה בתינוק חדש שהגיע לעולם, וממלמלים "הייתי משלם כדי לדעת על מה הוא חושב עכשיו", נראה לי שיש פה טעות בהנחת היסוד.
מה שלא נראה לי הוא, שתינוקות רכים כמו סופגניות - 'חושבים'.
הם עוד לא למדו שפה כדי שיוכלו לחשוב בה. הם פשוט יודעים להרגיש.
דומני כי כל הווייתם מורכבת משני גורמים בסיסיים, תחושות פיסיות, ורגשות. כל השאר עוד לא קיים. כל המערכות נקיות, והכול זך וטהור.
כשבוכים אז בוכים.
בוכים כי רע. לא חושבים למה רע, או למה דווקא לי רע, או איך זה שרע לי כל הזמן, או מה עשיתי שזה מגיע לי, או איך יכולתי למנוע או איך אני יכול לפתור את המצב או שאחרי כל ירידה באה עליה.
גם לא מסווגים את הרע. לא ממש משנה אם רע כי כואבות השיניים או כי רעבים או כי מציק לי הפתק בחולצה ואיך אף אחד לא מבין שזה מה שמציק לי.
פשוט רע וזהו.
ופתאום באה אמא, ונותנת מענה (לעיתים חיבוק אחד ויחיד יספק בהחלט) ומתקנת את הקושי ואז כבר טוב.
וכשטוב, אז טוב.
לא חושבים יא איזה כיף לי כמה טוב, או אני צריך לעשות את זה יותר, או בטח מרוב שטוב זה בטח תכף יגמר, או איך אני יכול לחלוק את הטוב שלי עם היקום. גם לא נזכרים בטוב של הפעם הקודמת. רק מרגישים טוב. חווים אותו נטו, עד שהוא נגמר.
ובין לבין, שוב באה אמא, ומחזקת את הטוב, ומתחזקת אותו, ואם היא לא באה אז צועקים קצת והיא מיד מגיעה, והכול יופי טופי.
אין זיכרונות. אין מחשבות לעתיד.
אין מחשבות.
וגם עושים פיפי וקקי וגרפסים ופליצים בכל מקום בשיא הטבעיות.
כשאין מחשבות, אין בושה. אין הגנות. הכול על השולחן.
וכל העניין הזה מדהים בהתרחשותו, כל תגובה מגיעה היישר מן הטבע, 'סחוט טרי', מלא בריאות.
הבעיה איתם, עם התינוקות האלה (שבהתחלה רק מרגישים), שהם חכמים אש.
צ'יק צ'אק הם לומדים. צ'יק צ'אק הם קולטים, מבינים את השפה, על כל רבדיה, וגם אם הם לא מיד משתמשים בה ורבאלית הם מהר מאד חזק בעניינים.
אז זה מתחיל. כל היופי המזוקק הזה מתחיל לשנות צורה. להתאים את עצמו לסביבה, לציפיות, לנורמות, ועוד קלקולים שכאלה.
מצד שני, זה מדהים ומקסים לראות אותם עושים את זה. עוברים את תהליך הפיכתם לאנשים חושבים. לפעמים אני רואה אותם רנטגן, קולטת איך גלגלי השיניים הקטנים במח הפצפון והמבריק שלהם עובדים, ואיך המחשבה ושיקול הדעת המהיר, מביאים אותם לתגובה הבאה שלהם, ובכל פעם שכזו אני נפעמת מחדש מפלא הבריאה. עונג צרוף.
ולחשוב שאני במו עצמי ייצרתי חמישה מחוננים שכאלה.
נכתב בהשראת התינוק החדש שהצטרף למשפחה המורחבת.
שיהיה במזל .