החיים בעיר הגדולה.... סיפור בהמשכים.

אנשים, אני רוצה לפתוח רשימה חדשה של קוראים קבועים, אז אם אתם רוצים להיות בה, תכתבו בתגובות.

ארין ירדה למטה, אחרי שאנה יצאה לאוניברסיטה ולה יש שעה וקצת לשרוף, היא חשבה אולי לשבת קצת עם מלינדה.

"דן בעבודה ואנה לומדת, אז למה לא?" חשבה לעצמה וצילצלה על הפעמון הקטן שהיה מונח על הדלפק.

"כן, רק שניה" נשמע קולה של מלינדה מתחת לדלפק.

"זה בסדר קחי את הזמן" אמרה  ארין בכל סמכותי.

"אה, ארין, למה את לא נכנסת למאוחרי הדלפק?" שאלה ארין עדיין מתחת לשולחן.

"כנסי" אמרה וארין נכנסה אל מאחורי הדלפק והתיישבה עליו.

"מה את מחפשת?" שאלה ארין כשראתה את מלינדה מתחת לשלוחן מחפשת אחר משהו.

"סתם נעלמו לי המפתחות של המחסן, וצריכים לנקות חדרים." אמרה והמשיכה לחפש.

"הנה הם, מטורללת אחת" אמרה והרימה את המפתחות ששכבו להם על השולחן בשלווה.

"אוי, נכון. כנראה בגלל אתמול הכל התבלבל לי" אמרה בחיוך והביאה את המפתח למנקה שעמדה בחוסר סבלנות ליד הדלפק.

"וואו נשמע כאילו משהו באמת הפך את עולמך, נא ספרי" אמרה וניגשה למקרר והוציאה 2 בירות.

מלינדה ידעה שאם היא תספר משהו על אלכס אנה תדע מיד. אז היא החליטה גם להגזים עם כמה דברים.

"כלום האמת, יצאתי עם אלכס למועדון החדש הזה שאני עדיין כל כך רוצה ללכת אליו" התחילה לספר. 

"מה עדיין לא הלכת?" שאלה.

"לא, כי החלטנו לעבור דרך הפארק ליד לשתות קפה. התיישבנו על אחד הספספלים ופשוט דיברנו." אמרה וניזכרה באיך אנה ודימה ישבו בפארק ונראו מאושרים.

"נחמד, ומה קרה?" שאלה ארין ולגמה מהבירה.

"המשכנו לדבר ולדבר ואז הלכנו לכיוון הבית, ובמרפסת הוא נישק אותי, אז עלינו אלי ולחדר ו..." אמרה.

"ומה?"

"נו את יודעת... שכבנו" אמרה בלחישה

"אתם מה?" שאלה ארין וכמעט הפילה את הבקבוק הריק לידה. וכל מה שארין עשתה זה חיוך מבוייש שמסתיר את השמחה לאד

"וואו, חשבתי שאלכס בקטע של אנה" אמרה והבעת פנים של מלינדה השתנו.

"סליחה מל, כנראה טעיתי"  אמרה וחיבקה את מלינדה.

מלינדה חשבה איך היא מגישה את דן, למרות שאני שמחה שהיא סוף סוף עם אלכס, היא לא יכלה להפסיק לחשוב על דן. על איך הוא מנשק אותה ונוגע בה בדיוק כמו שהוא היה עם ארין על המרפסת באותו יום.

"טוב מותק, אני חייבת לרוץ לסטודיו של דן ואז לעבודה" אמרה ארין.

"אוקי, צריכה טרמפ?" שאלה מלינדה כדי לדעת איפה דן עובד.

"את יודעת מה? למה לא?" צחקה והלכה עם מלינדה לכיוון החנייה.

דימה ואנה התנתקו בחיוך.

"בוא, עכשיו חובתכה ללוות אותי לכיתה." אמרה והשכילה את ידה בתוך ידו.

"כנראה שכן, איזו כיתה את?" שאל

"203, הוא בסוף המסדרון" אמרה.

"אה, כיתה לידי אני בחדר 200" אמר, וליווה אותה  לכיתתה  וניכנס לכיתתו.

אלכס נכנס לכיתה שלו כמו תמיד, אבל הפעם היה משהו שונה.

הוא גם לא נכנס עם אח שלו וגם הלב שלו היה שבור בגלל שראה את אנה ודימה.

אלכס בשורה ובכיסא שישב תמיד, הוא אהב את המקום, זה היה נוח בשבילו.

כל התלמידים התחילו להכנס וכל הכיסאות היו תפוסים חוץ מהכיסא לידו, הכיסא שנואה ישב בו תמיד.

"טוב, תלמידים היום יש לי הודעה קצרה לפני תחילת השיעור" אמר המרצה

"סליחה שאיחרתי" אמרה אנה והמרצה נתן לה סימן להתקרב אליו.

"זאת אנה, היא תלמידה חדשה כאן, היא באה מארה"ב על מלגה, בואי נראה איפה יש מקום פנוי לשבת, הא הנה ליד אלכס." אמר והבעת הפנים של אנה השתנתה במהירות.

"הכל בסדר?" שאל המרצה.

"כן, כן" ענתה במהירות ועלתה לשורה שבה אלכס ישב.

"טוב, היום אנחנו נמשיך בדיוניינו על אלפונסו מוכה, מי עשה את העבודה שביקשתי, שונה?" אמר המרצה ונערה קמה והתחילה להקריא את עבודתה בקול.

"היי" לחש אלכס

"היי" ענתה והוציאה את המחברת שלה מהתיק.

"עשית את העבודה?" שאל

"כן, אבל אני עדיין מפגרת בחומר ואני לא יודעת מה לעשות" אמרה והעבירה את ידה בשיערה.

אלכס התבונן מהופנט בפנייה ולא שמע את המרצה שצורח את שמו שיקריא את עבודתו.

"מר בילסון, אתה שוב לא מקשיב אני מבין" אמר שציניות וכל הכיתה צחקה.

"מה, סליחה, תחזור על דבריך שוב"

"האם עשית את העבודה?" שאל

"לא, סליחה, היו לי יותר מדי דברים על הראש" ענה

"טוב, אני מבין שמוחו של גבר במכנסיים אבל זה כבר מוגזם, אתה מקבל נכשל" אמר ופנה לאנשים אחרים.
 

אלי נכנסה לחדר הכיתה שלה והתיישבה ליד בחור בלונדיני עם עיניים כחולות מדהימות.

"וואו הוא ממש חתיך" חשבה לעצמו וחייכה אליו כשהוא בדק אותה.

"היי" לחש לה

"היי, אני אלי" ענתה.

"אני דימה, נעים מאוד" אמר ולחץ את ידה.

"טוב תלמידים יקרים, לשיעור הבא תקראו את פרק 54 ותכתבו חיבור שמסביר את משמעות השיר, משוחררים" אמר המרצה, אסף את חפציו ועזב במהירות.

"דימה, תוכל להראות לי איפה אני יכולה לקנות כאן קפה?" שאלה בקול מתחנף.

"כן, למה לא? בואי" אמר וליווה אותה ליציאה.
 

"אוקיי, כל מי שלא עשה עבודה על אלפונסו, דימה! נא להגיש לי את זה מחר. משוחררים" אמר ויצא במהירות.

"רוצה ללכת לשתות קפה?" שאל אלכס את אנה.

"יודע מה? למה לא? בוא, אבל אתה מזמין נכון?" שאלה בצחוק.

"חחח תמיד ידעתי שאתן האמריקאיות קמצניות"

"אני מישראל במקור!"

"יותר גרוע" אמר שם את ידו עליה ושנייהם יצאו מהכיתה.

ארין ומלינדה הגיעו אל הסטודיו של דן.

"תודה על הטרמפ, ניפגש בערב" אמרה ארין ויצאה מהאוטו.

מלינדה חיכתה והסתכלה על ארין, לאן היא נכנסה וחיכתה עד שהיא תצא כדי שתוכל להכנס ולדבר עם דן ביחידות. היא כל כך קינאתה בארין  ובעובדה שאותה רוצים, היא כל החיים שלה רצתה להרגיש נאהבת ורצוייה וככה כשהיא שוכבת עם גברים פגועים היא מרגישה את האהבה הזאת, אפילו עם זה לכמה שעות.
 

"מה נשמע?" נכנסה ארין לסטודיו שחור שמוסיקת מטאל מתנגנת בה.

"היי, אחי חכה שניה אני חייב לנשק אותה" אמר דן והלקוח חייך לאות הסכמה והוא קם לעבר ארין.

"התגעגעתי אליך!" אמר ונישק אותה.

"גם אני, וואו זה לא כואב?" שאלה את הלקוח אחרי שהיא ודן התנתקו.

"קצת, אבל בהחלט שווה, ודן הוא אחלה מקעקע " אמר ודן חזר לכיסא שלו.

"טוב, אני חייבת ללכת לעבודה, אני אבקש מהבוסית שלי לסיים מוקדם ונצא לארוחת ערב?" שאלה את דן.

"מחכה בקוצר רוח" אמר וארין התקרבה אליו, נישקה אותו ועזבה.
 

מלינדה שעדיין חיכתה בחוץ ראתה את ארין יוצאת לכיוון הנמל החליטה שזה הזמן לפעול, היא יצאה מהמכונית לכיוון הסטודיו, חושבת מה היא הולכת להגיד.

"שלום, עושים כאן עגילים?" שאלה את הנער שעבר שם.

"כן, אבל תחזרי עוד חצי שעה הוא מקעקע" ענה באדישות.

"אין בעייה" אמרה ויצאה לכיוון בית הקפה.

היא התיישבה ליד אחד השולחנות הזמינה קפה וחשבה מה היא תגיד לו. היא לא רצתה לאבד את ארין כחברה אבל היא לא רצתה להיות לבד, וידעה שברגע שהוא וארין יפרדו והיא תהייה שם, כל אהבתו כלפי ארין תפנה כלפייה, וזה מה שהיא רוצה. היא לא יכולה לשכוח איך הוא נישק וחיבק את ארין באותו ערב במרפסת.
 

אנה ואלכס יצאו מהכיתה, מדברים וצוחקים, הוא הרגיש כאילו ככה זה צריך להיות. הוא צריך להיות עם אנה ודימה צריך להיות מחוץ לתמונה, שיחזור לרוסיה או מאיפה שהוא בא.

"היי" אמרה אנה וקפצה על דימה כשנפגשו.

"מה נשמע יפה שלי? איך עבר השיעור?" שאל בזמן שחיבק אותה באויר.

"מעולה, אני בכיתה עם אלכס" אמרה והתנתקה ממנו בחיוך ונישקה אותו.

הבעת הפנים של דימה השתנו כשראה את החיוך של אלכס. למרות שלא אמר זאת מילולית, דימה הבין שלאלכס יש רגשות כלפי אנה והוא מקנא בו שהוא נמצא עם אנה.

"היי, אני אלי"  התפרצה אלי כשהרגישה את המתח בין אלכס ודימה.

"היי, אני אנה וזה אלכס" אמרה והציגה את אלכס שעמד עם הידיים בכיסים.

"אנחנו הולכים לקיוסק ואז יושבים בחוץ, תצתרפו אלינו?" שאלה אנה את אלי.

"אפשר לקנות שם קפה?" שאלה ואנה הנהנה לאות הסכמה והן יצאו יחדיו משאירות את דימה ואלכס מאחוריהן.

"אחי, מה הקטע שלך עם אנה?" שאל אלכס את דימה כשראה שהן התקדמו ולא יטכלו להקשיב לשיחתם.

"אנחנו ביחד." ענה קצרות

"אתה מרגיש אליה משהו?" שאל כאילו מגונן עליה.

"נראה לי שכן, היא בחורה נהדרת" אמר ועלה חיוך בפניו.

"שמור עליה טוב?" אמר והתקדם לעבר אנה ואלי בחצר.

דימה לא הבין מה הקטע הזה הייה, הוא הבין שלאלכס יש רגשות כלפי אנה אבל לשמור?

"היא ילדה גדולה. אם היא הייתה צריכה שמירה היא הייתה מבקשת לא?" חשב לעצמו ורץ לכיוון אנה, תפס אותה ונישק לה את הצוואר.
 

אנג'לה הגיעה לכיתה וראתה את מייקה, הילד הנחמד שהתנדב לעזור לה.

"היי, מה קורה?" שאל מייקה כשראה את אנג'לה נכנסת לכיתה.

"אני מעולה, קצת מתרגשת אבל בסדר, מה איתך?" שאלה והתיישבה לידו.

"היום הולכים אליך כדי לעשות שיעורים?" שאל

"לא אלי, לסטודיו של אבא שלי אוקיי?" שאלה בזמן שהמורה נכנסה לכיתה.

"אין בעייה" אמר והתיישב לידה.
 

"היי, אני חזרתי, עכשיו אפשר לעשות את העגיל?" שאלה מלינדה כשחזרה לסטודיו.

"כן אפשר, שניה אני אקרא לפירסר." אמר הנער וקרא לדן.

"כן, אפשר לעזור? אה, זאת את" אמר דן כשראה את מלינדה מולו.

"כן, באתי לעשות עגיל באף" אמרה.

"טוב, הוא יטפל בכל הדברים הכספיים וכנסי לחדר הקטן" אמר ונכנס במהירות לחדר.

מלינדה שילמה ונכנסה לחדר, עדיין לא מאמינה שהיא הולכת לעשות עגיל בגלל בחור.

"אז, ניפגשים שוב?" שאלה מלינדה.

"מלינדה נכון?"  שאל בזמן שסידר את החדר הקטן.

"וואו איזה זיכרון, ואתה? עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך" אמרה והתיישבה על הכיסא.

"דן, נעים מאוד. טוב את תרגישי דקירה קטנה וזהו" אמר ועשה לה עגיל.

"תודה רבה, תגיד רוצה  ללכת איתי לכוס קפה?" שאלה.

"אמ לא תודה, אני גם באמצע עבודה" ניסה לתרץ, אבל היא לא הפסיקה להסתכל עליו במבט פלירטוטי.

"טוב, אבל רק קפה." אמר בלית ברירה ושנייהם יצאו מהחדר.

תגיבו!!!!

יש את הדמות של אלי הרפר בדף דמויות.