זה משהו שכתבתי על מישהו, כן ילד, שאני מאוהבת בו. הוא בכיתה ח', אני בז'. אני רואה אותו הרבה.. אבל הוא בחיים לא יסתכל עליי
ביום השני ללימודים, כן ככה זה התחיל,
נכנס לחוג ציור,נער חתיך עם עתיד מזהיר.
הסתכל לי בעיניים, עם חיוך חמקמק,
ותמיד העיף מבט, לבדוק מה אני עושה עכשיו.
מאז כבר לא ראיתי אותו בחוג,
אבל ראיתי אותו מסתובב עם חבריו.
אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה,
אבל היא הייתה נעימה.
מאז לא ראיתי אותו איתי בחוג ציור עם חבריי לכיתה,
ונורא התאכזבתי בהתחלה,
אבל אמרתי שזה לא נורא.
כל עוד אני רואה אותו בין ההפסקות,
אין לי שום דאגות.
אך לאט לאט האהבה דאכה.
כבר לא ראיתי אותו בין ההפסוק וליד הכיתה.
כאילו הוא נעלם מחיי,
וכאילו בלעה אותו האדמה.
נעלם כאילו לא היה.
עד היום, אבל רק מידי פעם אני רואה אותו, אבל הוא לא מזיז ליידי עפעף,
הסתכל מלמעלה כמו סנוב, אבל הוא גם בעיני סוג של מלאך.
נשארתי עם לב שבור, פגועה ועצובה.
מחכה עד היום שיביט בי
ויגיד לפחות איזה מילה אחת טובה.
זהו שיר אמיתי שאני כתבתי (וכל מה שכתוב בו נכון) כל מי שרוצה להעתיק אותו לבלוג שלו יכול אבל רק אם ישים לאתר שלי קרדיט!!!!
אמ.. זהו בינתיים..
המשך שבוע טוב לכולנו....(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~דבש~
