גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אני לא יודעת מה עובר לו בראש. באמת. גם שנים אחרי. איך הוא מעז לצוץ כל פעם מחדש, איך הוא לא מתבייש לחזור. אני לא זוכרת מתי כתבתי עליו בפעם האחרונה, אבל כתבתי עליו כבר כמה פעמים. כל פעם שהוא חוזר.

הכרנו ביחידה, מתישהו ב2008. כשהוא ישב מולי ומילאתי את הפרטים על המשפחה שלו ובלעתי כל סנטימטר בפנים החדות שלו, בעיניים הירוקות שלו על הרקע השחום והשיער השחור-שחור ממש, שרירי הכתף שלו. אמאל'ה.

כשכל הבנות רק דיברו על כמה הוא חתיך, אני כבר מזמן הייתי כמה צעדים קדימה וחיממנו ביחד את החורף בבטונדות נגד טילים של מבצע "חורף חם" שנשאר שם גם ל"עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". אחרי זה הוא התחיל להתעלל בי נפשית, חוזר-נעלם כמו בן זונה. מתעלם ממני ושוב חוזר. בן זונה.

וכמו מפגרת קיבלתי אותו כל פעם מחדש, 'אולי הפעם הוא יראה אותי כמשהו אמתי מעבר ל(סליחה כן? אבל זו האמת) פות'. כל הפעמים שבאו אחרי זה אחרי השחרור, הוא צץ כשנפרדתי ממישהו. בטיימינג מושלם. אחרי זה הוא נעלם למדבר ואני עברתי לעיר ולפני שנה בדיוק הוא שוב צץ. קבענו להיפגש והוא לא דיבר איתי, התקשרתי והוא לא ענה. שלחתי לו הודעת נאצה מחקתי את המספר שלו ושלחתי אותו לקיבקיבינימט ואל תחזור בחיים.

ומה חשבתם? 

הוא חזר המניאק. יום שישי אני מקבלת הודעה בוואטס ולא מאמינה למראה עיניי. הוא חזר כביכול כנוע ומושפל ומתי שארצה להיפגש שאגיד הוא יבוא "אני יודע שאולי אני לא בא לך בטוב....וזה גם ברור אולי..ואולי בכלל יש לך בויפרינד, אבל אהיה ישיר. אם בא לך להיפגש, מתישהו, אני אשמח (הורדת ראש כזו עדיין לא ראית אצלי)." וככה הוא אף פעם לא חזר. חשבתי שאולי משהו השתנה אבל בכל זאת דחיתי אותו לסופ"ש הבא כי עלהזיןשליאתה ויש לי תקופתמבחניםעלהראש. זה רק גרם לו לרצות יותר לבוא, זכר מטומטם. מפה לשם זה הגיע למצב כזה:

הוא 9:43 - "בוקר טוב, מה עם הערב?"

אני 11:10 - "לא יכולה, קבעתי עם ידיד שלי. בוקר טוב :)"

הוא 15:52 - "אני בערב בתל אביב, פנויה ל"קפה"?"

אני 17:59 - "אני הולכת לרוסטיקו".

הוא 18:03 - "תיהני ברוסטיקו!"

אני 18:33 - "תודה :)"

הוא 18:36 - "לא תזמיני לרוסטיקו?"

אני 19:15 - "תבוא איתי לדייט?" (עם הגייפרינד שלי, יש לציין. הוא לא יודע.)

הוא 19:26 - "רק אם תראי לי את הדירה אחר כך?"

אני 19:27 - "טוב זה היה דיי צפוי שאלו הכוונות שלך"

הוא 19:27 - "נכון :)"

אני 19:28 - "אז לא, אני לא מתכוונת להראות לך את החדר שלי. אם בכלל. אי פעם. וכל עוד זה הרצון שלך ממני, אז אני מעדיפה שלא נהיה בקשר".

הוא 19:41 - "אוקיי :|"

אני 19:46 - "אתה לא יכול לצוץ פעם בכמה זמן ולחשוב שאני אשכב איתך."

הוא 19:47 - "את צודקת...אין לי מה להגיד. כשאת צודקת, את צודקת :| סליחה".

אני 19:47 - "אולי ב2008 זה עבד ככה עקב ביטחון עצמי ירוד ואופי שטותניקי במיוחד. אתה לא מכיר אותי כבר..ואתה אפילו לא מנסה."

הוא 19:49 - "תירי בי עוד קצת, יאללה."

אני 19:52 - "אתה עשית את זה קודם. כי אני לא יודעת למה אני מצפה, אבל בכל השנים האלה תמיד אני מצפה שתחזור ותגיד לי שאתה כן מחפש איתי משהו רציני ולהכיר אותי, וכל פעם אתה מאכזב אותי מחדש. אז כן, אתה ירית בי קודם ואתה עושה את זה שוב".

הוא 20:02 - "אני מתנצל...בן זונה קטן..יודע".

ולא עניתי לו על זה. כי אין לי בשביל מה. כמו בכל הפעמים אחרות, כלום לא השתנה גם הפעם.

סתם חשבתי עליו תוך כדי שאני קוראת את החומר ביסודות המחקר הכמותי וניסיתי להתרכז ולא הצלחתי.

עכשיו לפחות אני יודעת שאין לי בשביל מה לחשוב על זה יותר. כי אני לא אשמע ממנו, עד הפעם הבאה..