בוקר גשום ואני בדרך, הטיפות מכסות את חלונות האוטובוס וקצת יותר קשה לראות למרחק
יורד בתחנה הקבועה ואני באיחור, מערכת העצבים שולחת פקודה לרגליים למהר
שולח את היד לעבר הכביש בתקווה שמישהו יואיל לעצור,
עולה על אחד הרכבים ורואה תמונה בראש... מחכה כבר להגיע, לראות אותך
מרגיש שיכור כשאני חושב עליך.
חושב איך זה ירגיש לחבק אותך שוב, לטעום אותך.. לאחוז בך חזק ואתה בי.
מגיע למשרד, מתיישב.. כולם עסוקים בשום דבר, בפקודות שגרתיות,
הולכים מכאן לשם ובחזרה... אני מרחם עליהם, כי היום אני רואה אותך, ולהם אין למה לחכות
הם חסרי ריגושים כעת ואני על קצה הצוק.. מתפלל שלא אפול בלעדייך..
לרגע גם אני חושש שאני כמו כולם סביבי, עסוק במשהו לא אמיתי,
מסומם מעל לראש.. ולא רואה איך עובדים עליי.. פרנואיד לכמה נשימות.
מחכה שהטלפון ישמיע צליל הודעה, או שתתקשר.. אבל שום דבר.
בסופו של דבר הפלאפון כן צלצל, ביקשת שאבוא לפגוש אותך בשעה הקבועה, במקום הקבוע
הדלקנו סיגריה, מתחבאים מכולם - אתה מרגיש מוגן מהסביבה,
אני מרגיש מרירות שאני לא יכול לצאת אל האור ולצעוק כדי שכולם יראו מה יש לי.. אוצר.
הסיגריה התכלתה אל האוויר והותירה סימן צריבה על הפילטר..
ההגיון שלי התפוגג באוויר גם.. ונצרב עליו השם שלך. בתוך הראש שלי.
אני מרגיש שאני משתגע, כל השנים שהייתי חסום ולא רציתי שום דבר..
כל החומות שבניתי, האנשים שדחיתי... הכל נעלם
אתה בתוכי עכשיו ואני לא רוצה לתת לך ללכת.
החורף הראשון שלי שאני לא שוקע בדיכאון,
כל המיטות שעברתי בחורף הזה. כל האופציות שהיו לי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheSecretWriters