Rotem Amlee Narder

     עוברים הימים, עוברות להן גם השנים, ככה ממשיכים החיים. אין משהו שעוצר אותם. אם נעצרים זה רק מה שאנחנו יוצרים, מה שאנחנו חושבים שיצרנו, אחרי הכול השעון דופק, רצות להן השניות, כך גם הדקות ואף השעות. השעות הופכות לימים, הימים הופכים לשנים, השנים הופכות לעשורים.

     כבר לפני כמה שנים, התחלתי לעסוק בחיפוש אחר המהות שלי, או בעצם שעיבדתי את תחושת הזמן ופשוט התחלתי לחשוב על זה לפני כמה זמן, תקופה לא מוגדרת אך ארוכה וממושכת, ואני עדיין כאן, נשארתי בזה עם הרגש הזה, הרגשה של חוסר מעש,של בזבוז עצמי וחיפוש אחר האמת שלי. למעשה, כל אחד יוצר את האמת שלו, את המציאות שלו. כאשר למציאות ישנם שני צדדים. הצד הראשון הוא בפועל מה שקורה בחיים, ואילו הצד השני הוא המשמעות שאנחנו מכנים למציאות, כאשר אצל כל אחד ואחד מאיתנו מתחולל תהליך של ניסוי ותהייה של פירוש המציאות עד כדי כך שנוכל לפשט אותה. כמו כן,אני לא יכולה למצוא אפילו פעם אחת שעשיתי משהו שלא לווה במחשבה ובהרגשה כלשהי. גם שעשיתי משהו ספונטאני, שהייתי יותר פרקטית, גם אז חשבתי ולמעגל הזה נכנסתי, מעגל החיפוש אחר משמעות החיים והעולם. נוכל לפשט את המציאות בכך שנתייחס אך ורק למה שניראה לעין כמו שנוהגים באסכולה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה, שהרי על פיה מתייחסים למה שנגלה לעין ומתעלמים ממה שנסתר מהעין ועובר אצל האדם בפנים. כלומר, ישנו גירוי וישנה תגובה, מתייחסים רק למה שרואים, לעובדות ולא להפרחות, למה שניתן לשער ומכך להגיע למסקנות, הרי שיש להתייחס אך ורק למה שרואים בשטח, לעובדות,למה שאין כלל מקרום לוויכוח עליו הרי שראינו אותו וקרה. אם כך, אם נפשט את העולם לפי גישה זו, הרי שעוברים ימים ושנים, וכך, למעשה, החיים ממשיכים. יש ברחובות אנשים ויש את הסביבה שמקיפה אותם. לכל אדם יש את המסגרות החברתיות שהוא משתייך אליהם ואת מסגרת השגרה היומיומית שלו. בכל שנה יש למישהו יומולדת, יש לו משפחה, חברים, דאגות, ובקיצור יש לו חיים, שהרי ידוע מראש שיום אחד גם כל השגרה הזו תיפסק ברגע כמו שהאדם נעלם מהעולם והרי שרק אז אנשים באמת עוצרים וחושבים איזה מין אדם הוא היה וכמה חבל שאיבדו "נכס" שכזה. לא משנה מתי היה עוזב אותם, הרי שלא מתייחסים לזמן במקרים כאלה, אלא לכך שהיה אדם, ביום אחד נולד וביום אחר נפטר, והרי שבין ראשית חייו לתומם היה משהו. ושכמדובר בחיים של אדם לגיטימי שנפעיל יותר ממנגנון תפיסתי של גירוי-תגובה ונתייחס גם למעבר מה שניראה לעין,לנסתר, למה שמתחולל בפנים, כאשר האסכולה ההומניסטית בפסיכולוגיה עוסקת בכך. ובהמשך לנושא החיים והמוות של אדם, עפ"י גישה זו, אנשים שהכירו את אותו אדם לא יסתכלו בו כעוד אדם שהגיע לעולם ועזב אותם. ישנם גם אנשים שישמעו מהצד ויביעו את תנחומיהם למתאבלים על אותו אדם, הרי שהוא לא היה רק אדם, הרי שהיה בו בפנים משהו. אף עלפי כן, נוהגים להתייחס רק למעשים שלו ולמה שאמר, בעוד שמתעלמים מהחלק הנסתר שלא הכירו בו, הרי שבכל אדם ישנם חלקים שגם אם נחיה עם אדם כל כך הרבה שנים, נגלה כל פעם עליו עוד ועוד צדדים חדשים וזה עדיין לא לגמרי כל מה שהוא בעצם מכיל.