אני לבושה לגמרי,
אחרי מקלחת ואיפור,
מי שיסתכל עלי יחשוב שאני נראת נהדר-
אני מתכוונת, יחסית לעצמי-
אז אולי זה משהו שרק אני רואה.
יש אווירה של שמחה סביבי,
ואני צוחקת הרבה,
אבל בכל פעם שאני מסתכלת במראה,
אני רואה את העיניים החומות שלי מביטות בי באומללות,
מוטרפות מדאגה, מבקשות עזרה,
ואני מחייכת לעצמי אבל את המבטים האלה אי אפשר לשכוח.
אני לא רוצה ללכת לבית הספר היום.
בעוד חמש דקות אצטרך לצאת,
וללכת לשם ולהתנהג כרגיל,
האנרגיות שלי ברצפה.
אני רק רוצה להישאר בבית,
ללמוד בשקט, להשלים את כל מה שפספסתי,
ולחזור ביום ראשון.
הלוואי שאמא שלי תבין,
ותרשה לי להישאר.
הלוואי שרק תבין,
כמה שאני לא מסוגלת לשרוד את זה.
ובטח לא את הסיור המזדיין,
ובטח שלא להיות בו עם האנשים שעושים לי בחילה.
אני לא רוצה ללכת,
לפחות לא היום.