לאבא שלי יש סולם..
באמת יש לו סולם! |
| 6/2008
אולי אני אכתוב משהו?
"יופי, מפגרת, עכשיו תצטרכי לחכות לי איזה רבע שעה.."
- "כל החיים אני מחכה, מה זה עוד רבע שעה?"
מחכה, מחכה, מחכה.
ודווקא לא כ"כ רע לי עם זה :)
עדי אומר שאני אלופת הארץ במקצה בין עירוני, כי כמעט בכל פעם שאנחנו מדברים אני מחכה לאוטובוס.. איזו חווייה זו - אוטובוס. אני מתה על אוטובוסים. אבל הבין עירוניים, לא המעפנים עם הרביעיות. ובטח שלא אקורדיון...
חשבתי... שאני עומדת במה שאני אומרת. חשבתי.. שיש לי כוח רצון מטורף. עכשיו אני מגלה שלא. אני גם מגלה שכלכך קשה לחסוך כסף! ומי בכלל ממקמם את המכון כושר בקניון?? איזו טעות! אז קניתי ברנואר.. ובאקזיט. ובגריפ. ומזה כיף לי :) :)
אבל עכשיו אני באמת משתדלת לא לבזבז, אם אני רוצה לטוס באוגוסט לארצות הברית...
אני יודעת שיהיה לי כ"כ טוב שם, אני פשוט יודעת. אני מרגישה את זה. אני כלכך רוצה את הריגוש הזה של התחלה חדשה, את המנטליות השונה, אנשים שונים. הכל חדש. ואיזו עצמאות, וואו. אני גם ככה עצמאית, אבל תמיד יש את אימא, רשת הביטחון שלי.
ואני מפחדת שלא יתנו לי ויזה.שהכל ינתפץ לי בפרצוף... :(
אז ידיד אמר לי - תחייכי אל המראיין, אי אפשר לעמוד בחיוך שלך.
אז אולי אני אבוא עם מחשוף, ואחייך :)
ואז בטח זו תהיה מראיינת...
ובכלליות?
חופש.
אין לי מילים לתאר את המילה הזאת, שמכילה כל כך הרבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
