אלבינו

אין כל כך זמן.. בכ"מ שיר שנכתב עם מוזה אז יצא מוזר ברמות:

חדר אפוף עננה לבנה,

במיטה לבדה היא נותרה.

מעולם לא זכתה למה שרצתה,

עגיל כסוף באפה.

לבטנה הקטנה קעקוע פיה,

עיניה שבורות, מציצות במראה.

זה שרצה מזמן כבר עזב,

יושבת וחורזת שיר עלוב בלי חדווה,

אני היא הילדה שחיפשה אהבה.

מצברוח מוגדר כעלוב למדי...אבל תמיד יש גרוע יותר