מחר כבר נוכל להגיד מחר.
ביום שני אני עוזבת את הבית. מכינת עין פרת, מחזור י"ג. יהיה... יהיה מרגש. מפחיד קצת. מקווה שיהיה טוב. אני כותבת בצורה מאוד עצורה, עם נקודות בכל מילה שניה. אני תוהה למה. אני חושבת לאט. אני ואני ואני ואני.
אני מקווה לא לוותר לעצמי. לכתוב כל הזמן. לא להישבר כשצועקים עליי. ללמוד להתמודד עם אכזבות. לא לרצות את כולם כל הזמן. להיות משמעותית. לא לצעוק. לא להכריח את עצמי להיות במרכז העניינים. לא להתחרפן כשאני לא מקבלת תשומת לב. למצוא את השקט שלי. לבהות בשמיים. לבהות במדבר. להתחיל ללבוש חצאיות. ללמוד. להתחבר. להצליח לשרוד את הקשר עם דניאל, למרות המרחק. לא להיכנע לעצמי. לקום בבוקר למד"סים. להצטרף לאימונים של הבנים במקום לעשות יוגה. לא להשמין מדי. לא לאבד שליטה. לא לאבד את עצמי. ללמוד על עצמי. להתחיל את הספר שהבטחתי לו שאוציא לאור. לא ללכת לאיבוד (פיזית, אני על הפנים בניווטים.) לאהוב. לשמוח. להרגיש את הרוח. לחיות. לעשות קעקוע ראשון (עוד חודש ויום בדיוק.) להגשים את עצמי, וזה בעצם הכל.
תודה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
