מישהו חכם אמר לי,
שכולנו אוטיסטים בעולם הזה. אני חושבת שזה נכון. אולי אכתוב על זה שיר.
המוח שלי הוא שברי מילים ומשפטים וזכרונות,
לפעמים זה דוקר.
אני בת שמונה עשרה. תכננתי לבלות את יום הולדתי בצורה טובה יותר מזה, לצאת לגבעות עם שמלה ולעשן מתחת לעננים, לכבות את הפלאפון ולכתוב, לשים כתר כי סתם ולא להתייחס בכלל לעובדה שהיום יום הולדת. בסופו של דבר ישבתי על הספה, אכלתי שוקולדים מפראג וראיתי מכושפת. היה כיף.
גלים של עצב נוגסים לי בכפות הרגליים, בכל פעם מעזים להתקרב טיפה יותר. בקרוב יציפו את כולי וכשיגיע הגשם אתכסה בשמיכת עננים ולא אקום לעולם.