Dig Out Your Soul

אתה יודע למה לא יריתי בסוף?

כי כשהיינו שם במטווחים, והסמל התחיל להסביר איך נוצרים את הרובה ומחזיקים בזווית של שישים מעלות, ואני התחלתי לבכות,

לא בכיתי בגלל ההדף או בגלל הריח של אבק השריפה כמו שכולם חושבים.

בכיתי כי ראיתי את עצמי רצה לשם, מעבר לקו היורים, והכדורים עוברים דרכי, מתיזים דם, ואנשים צועקים, ואני לא שומעת.

והלכתי משם. 

ועשו סביבי מרובע מאבנים, 2 מטר על 2 מטר, והסתובבתי שם כארי בסוגר, בנשק לא טעון, והתכווצתי בכל פעם שהרובה ירה, וציפורניי ניקבו את העור, ואף אחד לא ידע.

אתה מחזיר אותי לאחור ואני שונאת אותך על זה, אבל הלב הומה. פגישה לאין קץ.