אין דבר קשה יותר מלאהוב את עצמך. כלומר, יהלומים זה די קשיח, וגם שואת קמבודיה היא די לא להיט (אסור להשוות!) אבל בואו נדבר בתכל'ס, שנאה עצמית (או שנאה בכלל) היא מהיסודות הקשיחים בטבע. כבר כמה שנים טובות אני מנסה לאהוב את עצמי בכל הטכניקות הידועות. לעמוד מול המראה ולהגיד לעצמי שוב ושוב ושוב כמה אני יפה ומדהימה ומושלמת, להתלבש בבגדים יפים בכל פעם שאני יוצאת מהבית, לצייר פרפרים על היד. זה לא עובד.
ביום חמישי הקודם הכרזתי על שבוע אהבה עצמית, בדרך קצת שונה. במקום לשקר לעצמי שאני יפה ואוהבת את עצמי- לעשות דברים שיגרמו לי לאהוב את עצמי. להיות אקטיבית, להיות ראויה לאהבה. לפני כל מעשה שאלתי את עצמי איך אני אוהב את עצמי יותר. איך אוהב את עצמי יותר, אם אשב בכבדות על הספה או אתרוצץ כמו פיה ממקום למקום כדי לעזור ולשמח? איך אוהב את עצמי יותר, אם אשאר בבית מול הטלוויזיה או אצא לרקוד בגשם? איך אוהב את עצמי יותר, אם אשקיע במראה החיצוני שלי או אצא מהבית בבגדים משלומפרים? וכך היה.
אז בכמה ימים האחרונים לבשתי גרביים צמריריות לפני כל פעם שיצאתי מהבית ושמעתי שירי אינדי רך, הלכתי ארבעים דקות במבול רק בשביל להגיע לחנות הכל בשקל (היי ♥), כתבתי מכתבים ארוכים, התרוצצתי ממקום למקום כמו פיה כדי לנקות את השולחן או לסדר את הפינה, רקדתי כמו מטורפת ארבעה ימים שלמים, צחקתי בטירוף וחייתי בטירוף, נישקתי וחיבקתי וליטפתי ולימדתי, ולמדתי המון. שיחקתי בהצגות והכנתי יצירות מחומרים ממוחזרים והתחלתי לצייר, ולמדתי לסרוג והוצאתי המון עיניים תוך כדי (הבנתם את כפל המשמעותיות...?חה,בדיחות סריגה זה תמיד טוב.) הכרחתי את עצמי לאהוב אחרים והצלחתי, תמכתי באנשים ושימחתי אנשים, ביליתי זמן עם המשפחה ונפתחתי אליהם יותר, לא ישנתי לילות שלמים, השתכרתי ורקדתי בטירוף שוב, וצחקתי והייתי וחוויתי במקום לשבת ולבהות באש, והייתי ביפו ובכפר הרוא"ה ובבת ים ובחולון ובירושלים, וביקרתי מקומות שלא הייתי בהם הרבה זמן, וחייכתי לשומרים ולנהגי אוטובוסים ולמנקי רחובות, וביקרתי אנשים אהובים שלא ראיתי שנים, והלכתי על החוף ובשוק הפשפשים, ואכלתי את החומוס שמתיימר להיות הטעים בעולם אבל בתכל'ס היה חריף הרבה יותר מדי, ואמרתי "כן" לכל מה שהחיים הציעו לי, ולבשתי בגדים יפים והתאפרתי, והכנתי לעצמי שייקים ותה צמחים ואוכל מושקע, ואמרתי דברים חכמים, והתחלתי לקדם פרוייקט חדש ומגניב שאני עובדת עליו, והיה לי כיף. ועברו רק ארבעה ימים.
מקווה ממש שאוכל להמשיך עם זה. אולי אצא לצוד שטפונות.
ולא הספקתי הרבה ממה שרציתי. לא ישנתי ולא קראתי ולא רצתי, ולא הייתה לי דקה לנוח, החדר שלי מבולגן כמו החיים ומלא בצמר ומסרגות, ומיליון ספרים שלא נקראו. ולא ראיתי הרבה אנשים יקרים ואהובים, ולא ולא ולא. אבל היו הרבה כן, והכן הזה מספק ומשמח. אתמול הלכתי לישון רועדת מקור וממחסור בשינה, ומעורערת מכל בחינה שהיא, לגבי הבחירות שעשיתי ולגבי מקומי בעולם ולגבי עצמי בעצם. ואני עדיין צריכה קצת זמן להפשיר.
*
כמה מילים על מילים:
הסבר על מהות הכינוי- אני באמת אוספת מילים. כלומר, יש לי מחברת ומילון ואני כותבת שם מילים יפות שאני אוהבת, סתם ככה, כי אני אוהבת מילים.
אז כמה דברים יפים.
חול- מצד אחד יש את הביטוי "כחול אשר על שפת הים", ומצד שני חול הוא ההפך מקודש. כלומר, הריבוי של הדברים, השכיחות שלהם, עומדת בניגוד לקודש- הדברים הנדירים, המעטים, אותם אנחנו מקדשים.
או
התעצב- יש לכך שני פירושים. הראשון, התעצב על ליבו- נהיה עצוב, פשוטו כמשמעו. והשני- התעצב, התגבש לכדי משהו חדש. כאילו העצב והכאב והצער מעצבים אותך לאדם שאתה היום. זה יפה.
וגם- לצאת מגדרו. לצאת מהגדרות,החומות, ההגדרות שלנו את עצמנו ולהשתחרר. להגיח. מגדרו מלשון גדר, ורוב הזמן ההגדרות שאנו נותנים לדברים כובלות אותנו בתוך עצמנו, אז בואו נצא מעצמנו קצת. לא יודעת, זה יפה לי בעין.גורם לי לחשוב המון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
