מצטערת, אבל הליכה ברחבי הבית זו לא תעסוקה מספקת. והטרידלר שאני פותרת עכשיו הוא טרידלר בסך ממוצע של קצת יותר מארבע שעות. אז לא, אני לא אפתור אותו עכשיו בבת אחת (של הג'וקר, אגב. בינתיים הוא נראה ממש נהדר).

ובנוסף לכך, אני מכורה לשוקולד. ואין שוקולד.

משעה שש ועשרים ועד שעה שבע ועשרים לא הייתי בבית, וכל אותו זמן, בו לא הייתי בבית, פינטזתי על שוקו. אני נכנסת הביתה ומגלה שאין שוקו.

גיליתי לפני כחצי שעה שיש פעילות ממש כאן בעיר, התקשרתי לחברה שגרה קרוב ועוד לא התגייסה, גם לפלאפון וגם לבית. אין מענה. אני לא אלך לבד.

הייתי אמורה לנסוע עם אבא לראות כל מיני מקומות, אבל אין לו כוח ובצדק, הוא גמור.

אז אני יושבת וכותבת פוסט.

מספק לרגע זה? כן בהחלט. האם זה ימשך לנצח? כנראה שלא. הישארו איתי.

ובעצם לא, נהיה נורא משעמם כאן. ואני יודעת שזה עניין של פעם בחיים, אבל אני שונאת לחכות לגיוס. אני בהחלט לא שוקלת אפילו להכניס את זה כתחביב בסל תחומי העניין שלי. לא ולא.

אני לא מבסוטה כלל וכלל.

חצי מלא (או שמא שמן?) - לפחות זה לא פוסט על צום.

ויהיו קניידלעך.
(ואולי... אולי אפילו אמא תטרח להכין כמה).

-שקד-

לא מסכנה אבל.