בסוף יהיה טוב...

כולם מתחילים התחלות חדשות,כל כך הרבה סוגים.

בית ספר,לימודים,שירות,ישיבה,עבודה ויש גם כאלה שעכשיו הזמן לנוח...

ואני?

אני תקועה במקום.

מסתכלת מהצד, מתקשרת לאחל בהצלחה ומקנאה.

מקנאה בהזדמנות החדשה שיש להם..

רוצה להתחיל גם מהתחלה...

מתגעגעת...

מסתכלת בתמונות, נזכרת במה שהיה פעם ויודעת שכבר לא יחזור.

וזה חסר לי, חסר וגם עצוב.

הזדקנו.

דברים השתנו. אנשים השתנו. מקומות השתנו.

ואני לא יכולה לעשות דברים שעשיתי פעם..

נכון שצריך להסתכל על התקופה שהיתה בחיוך,בערגה, להיזכר במה שהיה ולהמשיך הלאה...

אבל כשההלאה כל כך קשה- לפעמים זה בלתי אפשרי..

שנה ארוכה היתה לי.

שנה ארוכה,מוזרה ולא פשוטה.

איפה הייתי שנה שעברה ואיפה עכשיו...

כל כך הרבה מרץ,התלהבות ושמחה נעלמו ממני..

אני זוכרת את תחילת השנה שעברה- כמה תפילות ובקשות היו לי- כמה דברים שרציתי להספיק ולהגשים השנה.

ובמבט לאחור- אני מבינה שהכל השתבש בדרך, מעטים הדברים שהצלחתי לעשות השנה וגם אם הצלחתי אז לא כמו שקיוויתי וייחלתי.

הלוואי והשנה תהיה שונה.

ששנה הבאה אני אסתכל בתמונות ואצליח לחייך, אדע שעשיתי את זה. שמה שרציתי קרה.

כן, שתהיה שנה א ח ר ת.