זה מכבר ימים רבים מתווכחים במהדורות החדשות השונות ובעיתונים הרבים כמה נשים יש ברשימה לכנסת של כל מפלגה. בליכוד-ביתנו אין אף אישה בעשירייה הראשונה זועקים כולם.  בש"ס ואגודת ישראל אין אפילו אישה אחת ברשימה, כיוון שנשמעים לדעת גדולים בתורה האוסרים על נשים להיות פוליטיקאיות. במפלגות הערביות נטען כי אין ייצוג נשי במקומות ריאליים וכך הדברים ממשיכים. כל הזמן התקשורת מבקרת את עניין אי הייצוג ההולם של נשים ברשימות המפלגתיות ואף דוחפת לכיוון של חקיקה, לשריון מקומות לנשים. שהרי נשים זה כ 50% מהאזרחים החיים במדינת ישראל וכנראה שאפילו בעולם כולו.

והרי זה נכון לדחוף ולקדם ייצוגם של נשים בכנסת, אך מדוע זה בא על חשבונם של סקטורים נוספים במדינה שגם הם ללא ייצוג הולם בכנסת. מדוע התקשורת שמחה לצעוק על הדרת נשים מן הכנסת ולא על הדרת אוכלוסיות נוספות. מי שמע בתקשורת על חוסר ייצוגם של יוצאי העדה האתיופית בכלל ברשימות לכנסת ? מי שמע על חוסר בייצוגם של מזרחים במפלגות השונות (ש"ס היא מפלגה חרדית סקטוריאלית, זה לא באמת מייצג את העובדה שהמזרחים מהווים כ 50% מתושבי מדינת ישראל וממש לא כולם חרדים) ? מי דיבר על יוצאי ברית המועצות במפלגות השונות (ישראל ביתנו אינה דוגמה טובה, היא מפלגה שקמה על מנת לתת ייצוג לעולים אלה במדינת ישראל שכן הם לא קיבלו מקום) והם מהווים כשמינית מאוכלוסיית האזרחים בישראל ? ובכלל מי שריין מקום להומו לסבית או טרנסג'נדר ברשימה ? עד כמה שידוע הם מהווים בין 7 ל 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל, ועדיף שלא נעלה את ההתייחסות בשיריון מקום ברשימות השונות למוסלמי / ערבי או לנכה.  

הכול זה דמגוגיה של בעלי כוח. התקשורת בישראל מלאה בנשים בעמדות בחירות, אך ממש לא ביוצאי ברית המועצות, אתיופים, ערבים ועוד. על כן אין לסקטורים אלו מקום לדברר את רצונם לייצוג ברשימות לכנסת. התקשורת מקדמת את הדברים שעל ליבה ומנגנת על ליבם של האזרחים תוך הדרתם של קבוצות אוכלוסיה שלמות. העיקר לצעוק שהכנסת אינה מייצגת את האוכלוסייה (כי רובה גברים) ועל כן יש לשנות זאת. כל זה נעשה תוך התעלמות אמיתית מרצון לייצג היטב עד כמה שניתן את האוכלוסייה בישראל.    

אבל התנהלות זו של התקשורת בישראל, מציגה את האג'נדה הגזענית השלטת במדינתנו, ואת היכולת של הסקטור התקשורתי להעלות את הנושאים החשובים בעניו בעוד הוא "מעלים" את הלא חשוב בעניו. דבר זה נובע מתוך פוליטיקה וגזענות.

כן, זה עצוב אבל עלינו להכיר בזאת. אנחנו עדיין מדינה גזענית. אנחנו עדיין מתייחסים בגזענות כלפי אוכלוסיות שונות:  אתיופים, עולי ברית המועצות, הומוסקסואלים, מזרחיים, ערבים ועוד... אנחנו מדינה המקדשת את הגזע האירופאי הלבן, הסטרייט, היפה והמוצלח. אצלנו מעדיפים שלא להשכיר דירה לאתיופים (תזכרו במקרה קריית מלאכי) או ערבים (תבדקו מה קורה בצפת), בישראל עדיין מעדיפים שלא לראות הומוסקסואלים ברחוב, או סתם מעדיפים שלא לשמוע דוברי רוסית באוטובוס. וחלקנו עדיין מנסים להתמודד עם זאת ולראות כיצד יש לשנות, אך בו בזמן מאפשרים לתקשורת להדחיק נושאים חשובים אלה ולקדם את אשר נוח לנו.

התקשורת הממוסדת בישראל במקום למלא את ייעודה, רק ממשיכה את הקו הנוח, שבו היא התבצרה. שהרי היא לא באמת מעוניינת להילחם בתופעת הדרתם של אוכלוסיות שלמות ממרכזי כוח כמו כנסת ישראל, אלא רק בקידומם של העומדים בראשה ואת יכולת השפעתה. היא כבר אינה כלב השמירה של הדמוקרטיה אלא "שופר" אישי של קבוצת כוח, המעדיפה שלא להתמודד עם הגזענות שמלבה אפילו בבסיסה שלה.