הכל דבש

כל הזמן חיכיתי שהשטות הזו עם הגב תעבור ואני אחזור לעצמי. הקיץ חלף, הזמן עבר והגב המשיך לכאוב ובסוף החלטתי ללכת לרופא ממש רציני, אחד שלוקח הרבה כסף וגר רחוק.

ניצלנו את ההזדמנות שכבר נוסעים רחוק וקפצנו לבקר גם את לילי שגרה עכשיו ביפו ונסענו מצוידים במפות ואחרי התייעצות עם גוגל אבל כמובן גם עם וויז.

לתדהמתו של ג'ינג'י שעד היום היה קצת חשדני לגבי הפטנט המשונה הזה שבו קול מסתורי פוקד עליו לאן לנסוע ואיפה לפנות הוייז היה יעיל, תקיף וצודק עם כי קצת נודניק אובססיבי כל פעם שמישהו עצר בשולי הכביש. לא כל נהג ביש מזל שצריך פיפי ועוצר בצד הוא מכשול מסוכן.

הגענו בשלום ללילי שגרה ממש ליד וולפסון, אכלנו אתה בורקס על שפת הים ומשם נסענו לרעננה. עיר יפה מאוד, נחמדה כמעט כמו הקריה המושלמת שלנו

לצערי הרופא המהולל פסק שאין לי ברירה וצריך ניתוח כי חוליה אחת בגב שלי זזה מהמקום וצריך להצמיד אותה לאחרת כדי לקבע אותה. הוא לא מתעסק בסוג כזה של ניתוחים, אבל הוא ממליץ שאמצא רופא שכן ואתנתח.

ממש לא רציתי לעשות ניתוח, שונאת ניתוחים, אבל כנראה שלא תהיה לי ברירה כי כמה זמן אפשר לחיות על כדורים נגד כאב ולהיות נכה ומוגבלת?

נמאס לי לסבול, אני רוצה את החיים שלי בחזרה ואם חייבים להתאשפז אז חייבים

מניסיוני עכשיו צריך לעבור הר של בירוקרטיה משמימה ובסוף להגיע לניתוח שיהיה, בדרכו שלו, כואב עוד יותר מהבירוקרטיה, ולקוות שזה באמת יעזור.

תחזיקו לי אצבעות.