הכל דבש

בשבוע שעבר, לא זוכרת באיזה יום בדיוק, שלישי או אולי רביעי נתפס לי הגב ומאז חיי אינם חיים.

כבר סבלתי מכאבי גב בעבר אבל דבר כזה...

בלעתי כדורים ושתיתי אופטלגין ואפילו קיבלתי זריקת וולטרן, כלום לא עוזר

עכשיו אני מנסה את הארקוקסיה, תרופת הפלא שלא ממש עוזרת לי.

הבוקר זחלתי על ארבע כמו תינוק כדי להגיע לשירותים, ההרגשה היא שמישהו תקע לי מסמר בעצם הזנב ואני מפרפרת עליו מרוב כאב ולא מסוגלת לעשות שום דבר.

המדריכה לפלדנקרייז אומרת שצריך לחכות בסבלנות, להרפות ולתת לכאב להירגע לבד. היא בכלל בעד השיטה של להרפות ולא להתאמץ, אולי ככה אלוהימה מנסה ללמד אותי את הלקח הקשה הזה?

בית שערים שאמנם מוניציפלית לא שייכת לקרית טבעון אבל שוכנת במרחק עשר דקות הליכה מהבית שלי הוכרזה כאתר מורשת עולמי.

אני אוהבת את המקום הזה, יש שם דשא רחב ידיים, ספסלים נעימים, צל שמטילים עצי אלון תבור עבותים וכמובן גם העתיקות שפחות מעניינות אותי כשאני מטיילת שם עם הכלבים שלנו.

אני כל כך שמחה שרשות הגנים הלאומית הצליחה לעמוד על שלה ולהתעקש שהמקום לא יהפוך לאתר קדוש (למרות שיש שם קברים) כי אחרת בטח לא היו מניחים לנו לטייל שם בנחת עם כלבים והיו מתעקשים להפריד בין גברים ונשים ושנתלבש בצניעות וכל השטויות הללו.

מזל שהפכו את בית שערים לגן לאומי במאה הקודמת כי כיום הדתיים בטח היו משתלטים עליו וממררים לכל מי שלא דתי את החיים כמו שהם עושים בכל תחום שהם שמים עליו את ידיהם, ואחר כך בוכים שכולם אנטישמיים ולמה שונאים אותם

אז הנה, בגלל דברים כאלה שונאים אתכם, למרות שאם חושבים על זה לעומק אתם בעיקר ראויים לרחמים, לא לשנאה.

זה לקח ארבע שנים ארוכות ומעצבנות אבל סוף סוף המחאה של קיץ 11 נשאה פרי. קשה להבין את העסק המסובך הזה של הגז אבל קל מאוד להבחין שביבי שוב משקר ומתחמן ושהוא שוב מנסה לדפוק אותנו.

אני יושבת שעות ארוכות מול המחשב, קוראת ולומדת ומתעצבנת וגאה מאוד בישראלים שהתנערו והחליטו להפסיק באמת להיות פראיירים. אם לא התקדים של המחאה ספק אם היינו שמים לב.

אני יודעת שזה נורא מבלבל וארוך אבל כדאי לעשות מאמץ ולהבין מה ראש הממשלה הבזוי הזה זומם מאחורי גבנו, זה העתיד שלנו ושל הדור הבא ושווה להשקיע מאמץ ולעצור את שוד הגז הגדול.