עיתונות הבוקר מלאה בעיקר במספרים.

כמה היו ואיפה? והאם באמת הייתה זו הצלחה מסחררת או שהמחאה איבדה מכוחה?

רק בעמודים המשניים מתחילים באמת לדבר לעניין.

ראשית אני אתחיל במספרים

74 אלף איש זו כמות אנשים גדולה יותר מרוב הערים הפריפריאליות

יותר גדולה מקריית שמונה או מצפת ואף משניהם יחד.

כך שהמספר מדבר מעד עצמו ואף האחוזון נשמר אם מדברים על ריכוזיות אנשים במרכז לעומת הפריפריה.

ועכשיו לריכוזיות האמיתית העמודים האחרים בעיתונות היומית בעיקר בעיתוני הכלכלה, מדברים על סוגיית הטייקונים.

הריכוזיות הזו שעוטפת אותנו עד מחנק ומה צריך לעשות כדי לפרק את אותן פירמידות חזירות שנוגסות לנו מצד אחד בהוצאות היום יומיות ומהצד השני מפסידות את כספי הפנסיה שלנו בבורסה.

במצב הזה לא ירחק היום שאורנג' יתקשרו ללקוחות פנסיונרים על פיגורים בתשלום החשבון החודשי שנגרמו בעקבות ירידה בתשלומי הפנסיה שבן דוב לקח כהלוואה אך ממאן להחזיר כי יש לו דברים יותר חשובים לעשות.

במקרה של לקוחות סלקום השיחה כנראה תגיע יותר מהר.

אי אפשר להתעלם מהטענה שאנחנו אשמים בזה. לא היינו מחוברים למה שקורה וגנבו לנו את המשכורת מתחת לידיים במחירי קוטג' דלק נדל"ן ומה לא?

עכשיו שהתעוררנו גם מנסים להסיט את דעתנו!

כתבת אחת במעריב האשימה את הכיבוש בחוסר הסולידריות כלפי אזרחי המדינה. גם היא חוץ מהמילים הנרדפות הרבות שפיזרה בכתבה לא הבינה מה הקשר בין השניים.

את מחאת הקוטג' זרקו על הרפתנים כי אי אפשר לקצץ מהרווחיות של שופרסל (נוחי לא מרשה)

ואם לא שמנו לב גם את דמי הקישוריות שהיו הישג לא מבוטל של השר שמחון שילמנו במחיר מופקע על אייפון 4 או גלקסי (פי 2 מאשר בשוק חופשי)

אפשר להמשיך לדבר על זה עוד ועוד רק מעצם העובדה שהטייקונים נמצאים בכל מקום שולטים בדלק, במזון, בתקשורת, בביטוח בבנקים ובלי לשים לב ציינו כרגע כל תחום במדינה. אולי הגיע הזמן שבמקום תמונת הנשיא ראש הממשלה והרמטכ"ל שמחולקות בעיתונים נקבל תמונות של תשובה האריסון ודנקנר.

עכשיו כשהעיוורון פסק מעט והתחלנו לראות את המציאות.

עכשיו כשהתחלנו לקרוא את המפה והתאמצנו להבין את כל הניואנסים הקטנים המסתתרים בגיבובי המילים במדורי העיתונים ובתקשורת.

עכשיו שאנחנו כבר כוח אמיתי אסור לנו לוותר.

אנחנו חייבים להתמיד במטרה להחזיר את הפוקוס אלינו העם.

להוכיח שיש עם שיושב בציון ולא צאן ובקר המיועדים לשחיטה.

זה הזמן לצאת אל הרחוב.

עם הטיסות לחו"ל ועם הסושי.

עם החשבוניות של המסעדות ושל סרטי הקולנוע.

אנחנו מעמד הביניים זה אומר שאנו עובדים קשה משלמים מיסים וכמו כל מעמד ביניים אחר בעולם יכולים להוציא כסף על מותרות ואפילו (למרות שזו מילה גסה) לחסוך קצת בעבור הילדים שיצטרכו ללמוד כשיגדלו.

להתראות בהפגנה הבאה עם עוד שוש של אספרסו

אסף