הבוקר אבי הרים טלפון לאחל לי יום הולדת שמח, די הפתיעה אותי השיחה הזו, אני פשוט מדבר עם אבי לפחות אחת לשבוע כל פעם שצריך משהו אבל להרים טלפון בשביל יום הולדת שמח זה ממש לא אנחנו. חשבתי שהוא מזמין את עצמו לקפה להחזיר לי את המברגה.

עשר שנים אני ואבי חברים עוד מהצבא, כשגנבנו את הנגמ"ש בשביל להגיע לפיצרייה. נסענו כמעט 40 דקות שמנו שומר על הנגמ"ש והזמנו 7 פיצות משפחתיות לחברה מהפלוגה.

למזלנו המ"פ היה רעב אז הוא החליק לנו אותה לפני השחרור וחטפנו רק שבת אחת.

עשר שנים חברים, עשרה ימי הולדת וטלפון אחד לאחל מזל טוב.

כשאבי שאל איך אני מתכוון לחגוג אמרתי שאני שוקל בכובד ראש להתאבד, והסברתי לו שפעם שהייתי בישיבה הרב אמר שזו זכות גדולה להיוולד ולמות באותו היום. הוא טען שהוא לא חושב שלזה הם התכוונו, את האמת אני מסכים איתו סביר להניח שבישיבה התכוונו לתאריך העברי אין להם עניין עם מישהו שנולד ומת ב – ארבע עשר לחודש, הם מתעסקים עם אותיות, ובדת הרי כולם יודעים, הכול זה הכוונה אין להם אלוהים מוחשי באמת כמו טלוויזיה  או אייפון.

החלטתי בסוף לדחות את ההתאבדות עד שאני אברר את התאריך העברי ועד שאני אקבל אישור מהאישה כי אם לא היא תהרוג אותי.

אבי רצה לצאת, ידעתי שיש איזה צורך כל שהוא, לא יכול להיות שהוא מטלפן סתם ועוד בשעות הבוקר.

מאז שנפרד מלילך משעמם לו בלילות, או שהוא יוצא או שהוא צופה בפורנו. אחרי פרידה של חודש וחצי אני משער שנגמרו לו הסרטים אז הוא רוצה לצאת למועדון לילה לראות חשפניות.

אבל מי יוצא היום למועדון, היום הכול בגדול אתה לא יכול לצאת סתם לראות חשפניות. אתה צריך להשכיר דירה גדולה ולהזמין הביתה שלושה חשפניות, אלכוהול וכמה ערסים. מאיפה נביא את כל זה.

חוץ מזה שאנחנו בפריפריה ובשביל להגיע לאיזה מועדון על רמה אתה צריך לנסוע שעתיים. רק מהמחיר של הדלק לא יישאר לי כסף לדחוף לה לחזייה,שלא נדבר על זה שאני חייב להיות בבית עד עשר אם לא אשתי תהרוג אותי.

עכשיו הוא רוצה להשתכר, נו באמת מה חזרנו לגיל תשע. רק ילדים בני תשע משתכרים. וגם היום שכרות זה לא מה שהיה פעם.

אז כדי להשתכר היית צריך למצוא איזה בית ריק של אחד החברים בזמן שההורים שלו נסעו לאיזו דודה. לחפש בכל הבית בקבוק נשכח של ליקר או יין פטישים של הקידוש וגם אז אחרי שבע דקות רובנו נרדמנו, הקשוחים יצאו לשחק כדורגל בעירום על הדשא בשכונה לפנות בוקר.

היום הכול זה בגדול, אתה לא יכול סתם להשתכר, אתה צריך למצוא מקום אסטרטגי כמו כיכר גדולה או צומת חשוכה. לקחת ארגז וודקה מפיצוציה שפתוחה עשרים וארבע שבע.

היום אם יש לך כסף אתה יכול להשיג בפיצוציה כל מה שתרצה סמים, נשק קל, אר פי ג'י.

ואם אין לך עדיין תעודת זהות אז תגיד שזה בשביל אבא, זה תמיד עובד.

אחרי המיקום והוודקה צריך גם לחפש איזה אדם זר. אחד שבטעות עבר שם ואז לחבוט בו עד שהוא מת.

היום אי אפשר אחרת, חייבים להעביר את הזמן.

אצל אלה שהתארגנו כמו שצריך יש גם סכינים במכנסיים כך שהחגיגה אצלם מעבירה הילוך.

אצלנו בתי המשפט כבר מתורגלים בזה: הם קטינים, כל החיים לפניהם, בני טובים, השתכרו ולא היו אחראיים למעשיהם.

היום אני לא עובר במקומות חשוכים גם עם הרכב, לך תדע מתי יזרקו איזה רימון בשביל השעשוע.

ביאסתי אותו אז הוא ניתק אחרי רבע שעה התקשר להזמין את עצמו לקפה בשביל להחזיר את המברגה.

את האמת אני שונא ימי הולדת, הם רק גורמים צרות. כל הזמן שואלים בין כמה אתה ואז צריך לחשב, נולדתי באלף תשע - מאות ו, פחות אחד עשרה להוסיף שלוש ועוד חמש. עוד מכיתה ד' אני לא טוב במספרים.

אחרי שמצאת את הגיל שואלים איך אתה חוגג, כי ביום ההולדת צריך לחגוג, כל שאר השנה אתה אמור לסבול וביום ההולדת לחגוג כדי להצדיק את היום שבוא נולדת.

ולבסוף אתה צריך לחשב מי התקשר לאחל לך מזל טוב ומי לא. אבי התקשר, אני חייב לברר מתי הוא נולד, אף פעם לא שאלתי אותו.

אחרי שאבי הגיע קבענו לנסוע לחיפה הוא אמר שהוא מכיר מקום טוב בלי חשפניות ורק אלכוהול ברמה.

הוא צריך שאני אנהג, הוא יודע שאני לא שותה אבל ככה זה אצל גברים אם יש מטרה הכול בסדר סתם לצאת ביום רגיל לשתות עם אבי זה לא נראה טוב.

בערב התקשרתי לבטל.

אבי הבין אותי וכבר תכנן תוכנית חלופית, בכל זאת הייתי צריך להסביר שההורים של אשתי הזמינו אותנו לעל האש לכבוד יום ההולדת ואם אני לא אגיע לשם היא תהרוג אותי. מה גם אני המושא של הערב, זה די מפגר בימינו לעשות על האש בלי שום סיבה, ואם אני לא אהיה שם מה הם יגידו? לחיים יש יום הולדת אז הוא נסע עם אבי לחיפה ואנחנו חוגגים לו כאן? זה לא נראה טוב.

למחרת כשדיברתי אם אבי בשביל להחזיר לו את מכסחת הדשא הוא ציין שהוא יצא לסטריפ-לקאב ואמר שצדקתי בקשר לכסף של הטיפ.

אני אכלתי סטייק ושאלתי את אמא שלי אם היא זוכרת את התאריך העברי של יום ההולדת שלי, סתם בשביל לדעת זה יכול להיות שימושי.