שיבולת שועל

כל אדם שחי בחור באמצע שומקום, בטח חשב על זה לפחות פעם בחיים.

אין לנו קניון.

ואף-אחד לא מזהה את השם כששואלים מאין.

במקום הבילוי היחידי בעיר תתקל תמיד במישהו שאתה מכיר.

יש תיכון אחד, במקרה הטוב אחד שהתפצל.

האנשים כך וכך, החנויות דלות והרצפה, אין מה לעשות, קצת עקומה.

אך מעולם לא הרגשתי כזה אושר וגאווה לגור בחור.

הרשו לי לגחך עליכם, ילדי העיר הגדולה.

מחר תאלצו ללכת ללמוד, כי מי אם לא אתם.

ואתם, חבריי לספסל הלימודים, הפסיקו להתלונן על כך שהורסים לכם את החיים.

מי כמוכם יודע שלא תפסידו דבר ביום אחד של שביתה, מלבד, איך לומר בעדינות... מריחה אינסופית של חומר קליל ואווילי. אפשר לחשוב כמה לומדים בבתי-הספר!

שום תקציב לא יעשה אתכם חכמים יותר, כל שינוי מתחיל מבפנים, על אחת כמה וכמה שינוי כזה דרסטי (שללא ספק צריך להיעשות).

להגנתי יאמר שאני לא תומכת בסיבות השביתה, או בעצם, הן אינן נוגעות לי בכלל ובפרט.

אך אני מאחלת לנו (ולעצמי בעיקר) עוד הרבה ימים מאושרים כאלה.

בבית!

לילה טוב.