שיבולת שועל

אני חולמת להחליק על הקרח בצורה מקצועית.

זה קוסם לי אפילו יותר מהתחום שלי. האהוב שלי.

כשאני מחליקה בסיבובים, בלי כל תכלית או סיבה, אני מאבדת תחושת זמן ופשוט כייף לי, גם אם רק לרגע.

נכון שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר, אבל הדשא הזה נראה לי ירוק סתם כך.

אפילו בלי להשוות לדשא המצהיב שלי. שהפך כבר מזמן לסתם פיסת אדמה חומה ורקובה.

אולי אם אני אלך להחליק ואתמיד, זה יירקב כמו כל דבר שאני עושה הרבה זמן.

אבל יש לי תחושה שלא. אולי כי אף פעם לא ייצא לי להתמיד בדבר כזה.

מילא, מותר לאדם לחלום.

בימים האחרונים אני כל-כך עייפה כל הזמן, ואני פשוט לא מצליחה להשלים שעות שינה כמו שצריך. במקום ללכת לישון מוקדם אני סתם מורחת את הזמן, וקמה מוקדם בשביל להתארגן קצת לחיים ולעשות דברים ששכחתי אתמול.

אם יש משהו שאני רוצה לשנות בעצמי זו הדחייה המתמדת הזו, של כל דבר שצריך להיעשות.

בזבוז זמן מוחלט. הכלום הזה, תמיד תמיד כלום.

אוף איתי.

אני פשוט עייפה! ועצלה כמו מחצלה.

לילה טוב לכם, יקירי האומה.