שיבולת שועל

אני חושבת שאתם פחדנים, וטיפשים.

בעיקר טיפשים.

אתם לא מסוגלים להודות באמת.

מעדיפים להסתתר מאחורי מסך של שקרים וחיוכים מזויפים.

נו מה, הגיוני.

אם אני נראה נחמד, אולי אני כבר לא צריך להיות נחמד באמת.

אני שונאת אתכם.

בחיי.

באמת ובתמים, שנאה טהורה.

לא אהסס לומר אפילו תיעוב.

כל אחד לעצמו, בטוח שהוא הכי הכי.

ושדרכו, תהיה אשר תהיה, היא-היא הנכונה.

אז צר לי לבשר לכם, ידידיי חסרי המוח.

דרככם שגויה, ולו רק כי נבראתם בצלם עכברוש.

נמאס לי מכם, נמאס.

לכו לכל הרוחות, השדים והמכשפות חסרות הראש.

כבר לא אכפת לי.

יודעים מה?

אתם טועים.

הנה, אמרתי את זה.

וכעת, מותו.

הלוואי שיהיה שלום, ביני לבין עצמי.

אין לי מוזה לחלוטין, אבל פוסט הקניידלעך האחרון כ"כ אולד-פאשיון שנמאס לראות אותו כל פעם שאני נכנסת לכאן (או שאולי אני פשוט צריכה להיכנס לכאן פחות? ).

לכן החלטתי לאחר ישיבת המועצה המקומית במוחי (אין מה לעשות, מקומות כ"כ קטנים לא יכולים לתחזק עירייה) לכתוב לכם על מעלליי האחרונים. אין לי ספק שזה מעניין אתכם בצורה ממש בלתי רגילה (בהנחה שהצורה הרגילה היא "מעניין"). כלומר, אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה.

ביום שישי בערב הלכתי לחברים לחגוג שני ימי-הולדת שחוברו יחדיו.

לא, לא רקדנו ושרנו ורקדנו ורקדנו ורקדנו, כמו שסבתא שלי בטוחה.

בסה"כ עשינו מה שחבורת "מחוננים" עושה. משמעו: לשחק קלפים ולראות האוס עד אור הבוקר.

אגב, אפילו לא זכינו לראות את אור הבוקר.

חבורה של אנשים מחושבים כמו אלוהים-יודע-מה, הלכנו לישון ב-4 כדי לא להרוס את כל היום למחרת. רק את חלקו. וזה כמובן כדי להספיק ללמוד למבחן הארור בספרות.

אני שונאת את אנטיגונה.

הקאתרזיס שלי היה כששמעתי שהיא התאבדה. הכל ללא ספק שב למקומו וטיהור הנפש היה בלתי יתואר. היא מתה!!! הללויה.

בכל אופן, אני צריכה להזכיר לעצמי ללמוד למבחנים הבאים. המזל אמנם מאיר לי פנים מפעם לפעם, אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי מתאובדת גם כן. אני אוהבת ציונים יפים.

ואני לא יודעת להתמודד עם כשלונות.

לנין מת.

למקרה שלא ידעתם.

כן כן, גם אני לא האמנתי בהתחלה, תמיד אמרו לי שלנין חי ויחיה לנצח, אבל אז המורה להיסטוריה התחילה להכתיב בדרמטיות.

- לנין מת.

ככה הכל התחיל. כל השאר נשכח כבר מזמן, אבל שתי המילים האלה נותנות לי תחושה שאני עדיין זוכרת הכל.

התחושה חיובית, אגב.

ובנימה אופטימית זו, אספר לכם בהתרגשות רבה על הקטגוריה החדשה שהוספתי זה עתה:

פסטרמיסטים - פוסטים סחרחרים טובעים רק מאתיים ידיים סגלגלות טרפזיות יחודיות מכאן.

מזל טוב לכולם, ויהי סבבה.

עם ישראל מתחלק לשלושה סוגים:

1. אלו שקוראים את ההגדה מתחילתה ועד סופה, עד שלאף אחד כבר לא נשאר כוח לאכול.

2. אלו שקוראים את ההגדה עד שמגיע הקטע של האוכל, ומשם לא חוזרים יותר.

3. אלו שמברברים עד ההגדה כולה בקצב של ברכות של רבנים "ברוךאתהה'אלוהינומלךהעולם".

לאן אתם שייכים?

נ"ב

רק אני שמתי לב שלמצות יש טעם של קרטון? (ואל תשאלו מאין לי איזה טעם יש לקרטון )

קניידלעך שמח!

בואו נעשה סקר קטן.

מי שונא צרפתים? איטלקים? סינים?

אוו, מי שונא את קוריאה?

ואת נשיא ארה"ב לשעבר? הבמה שלכם.

לפני 25+- שנה, אמרו הצדקנים על גזענות בארץ ישראל:

"מה אנחנו, כושים באמריקה?!" (מצולם אגב, מתוך נאום בחירות של אחת המפלגות דאז).

כולנו גזענים. כולכם.

רק להסוות את זה תחת התייפייפויות הופך אתכם לגרועים אפילו יותר.

ומי שעונה לתיאור יודע זאת טוב מאוד בעצמו. או שאני אפרט?

פסח שמח! היום נברא העולם.

אזהרה: הקטע עלול להיות עמוק, מומלץ ללמוד לשחות לפני הקריאה.

הטביעה אינה על אחריותי!

"מהה מהה מהה" אמרה הכבשה, בעודה רוקדת עם מטאטא על חוף פלמחים.

"מי ייתן לי עוף כדי שאוכל לפרוש כנפיים,

מי ייתן לי דלי וכף למען ארמוני נִבנֵה.

מי ייתן משקף ודג עימו אצוף על פני המים,

וגמל ככלות הכל עליו ארכב לעבר השקיעה."

אל תקחו לריאות, זה עושה בצקות.

שלא תחנקו כאן, אין מציל ואין עזרה ראשונה.