נמאס לי.
נמאס לי להיות ה'פראיירית' של כולם, נמאס לי שמתעלמים ממני ונזכרים בי רק כשצריכים ממני משהו.
נמאס לי תמיד לנסות להתחשב באחרים ולעשות הכל כדי לא לפגוע בהם, כשכמעט אף אחד לא מתחשב בי.
נמאס לי להתנצל תמיד על כל דבר קטן, כשכמעט אף אחד לא חושב להתנצל כשהוא פוגע בי.
נמאס לי לוותר רוב הזמן כדי למנוע וויכוחים, כשכמעט אף אחד לא מוותר לי.
נמאס לי להקשיב תמיד לסיפורים שאחרים מספרים ולהראות התעניינות, כשכמעט אף אחד לא מתעניין בסיפורים שלי.
נמאס לי שגורמים לי לצחוק על אחרים, כדי לא להרגיש שצוחקים רק עליי ואני אף פעם לא מחזירה.
נמאס לי לנסות תמיד לעזור לכולם ולהראות אכפתיות, כשלא לכולם אכפת ממני.
נמאס לי להיות 'הילדה הטובה והתמימה הזו שמפחדת מכל דבר קטן', ועוד יותר נמאס לי- שאני יודעת שזה לא תמיד נכון, אבל לאף אחד כבר לא אכפת.
נמאס לי ששתי החברות הכי טובות שלי מעצבנות אותי בכוונה וגורמות לי להרגיש רע, והכי נמאס לי- שאני תמיד שומרת את זה בפנים ולא מצליחה אף פעם לספר להן מה אני מרגישה.
אבל מדבר אחד אני מרוצה- סוף סוף הצלחתי להוציא את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
