רגישות יכולה להיות תכונה חיובית, אבל לא כשהיא כל כך קיצונית ומוגזמת כמו אצלי.
זה קשה להיות מדוכאת מכל כתבה בחדשות, מכל משהו עצוב שלמדתי בבית הספר או מכל קבצן שאני רואה ברחוב.
מאז ומתמיד ידעתי שאני רגישה במיוחד יחסית לכל האחרים, וכמובן שנפגעתי הרבה מאוד בגלל זה, אבל תמיד הצלחתי להסתדר. האמת היא שלא ממש היתה לי ברירה.
בדרך כלל אני נפגעת בקלות, אבל תמיד יודעת איך להסוות את זה. לפעמים אני מרגישה שאני אוגרת בתוכי כעס על אנשים שגרמו לי להרגיש רע, אבל אין לי אומץ להוציא את זה החוצה.
בסך הכל, יש לרגישות מוגזמת גם צדדים חיוביים. אני מרגישה שאני יכולה להסתכל על אנשים שנמצאים בכל מיני סיטואציות שונות בלי להכיר אותם יותר מדיי, ולנסות להבין מנקודת המבט שלהם בערך מה הם חושבים ומרגישים. אולי זאת סתם הרגשה- אין לי דרך לדעת.
הרבה פעמים כשחברים שלי צוחקים על ילד מסויים, אני אוטומטית מעמידה את עצמי במצב שלו ומנחשת איך הוא בערך מרגיש- ובגלל זה לא משתפת איתם פעולה.
בסופו של דבר, למרות שהרגישות מפריעה לי ופוגעת בי הרבה, יש לה גם יתרונות, וחוץ מזה- היא אחת התכונות שהכי מייחדות אותי.
בהמשך אני עוד אלמד להתמודד עם הקשיים ואהיה פחות תמימה. בכל מקרה, אם הייתי יכולה לבחור, למרות הכל הייתי נשארת רגישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
