עשו אותי עיתונאי!

המשא ומתן הקואליציוני יסיים את חלקו הראשון השבוע. לאחר מכן יאלץ נתניהו לבקש מהנשיא עוד שבועיים להרכבת הממשלה, ואז הוא כבר יהיה עם הגב לקיר. האדם היחיד שמכניס את עצמו להיות עם הגב לקיר הוא נתניהו עצמו, וצוות המשא ומתן שלו. מורגשת בעוצמה העובדה שאין פרופורציות בין היחס שהוא נותן לליברמן, לבין היחס שהוא מעניק לשאר המפלגות, כולל המפלגה שלו. נתניהו יכול היה לסיים את המו"מ בקלות ובתחושה טובה מצד כל הסיעות, אך הוא מסרב לעשות זאת.

זה התחיל מהעובדה שליברמן מקבל הכל. את החוץ, את המשפטים (ליעקב נאמן), את ביטחון הפנים, את הקליטה, עוד שני משרדים ושלושה-ארבעה סגני שרים, ואחרי כל-כך הרבה דרישות ליברמן מתעקש שהתיקים לא יהוו מכשול לכניסה לממשלה. את ברית הזוגיות שהוא הבטיח ליברמן שכח, את הגיורים הוא זנח ואת שינוי שיטת הממשל הוא רוקן מתוכן. העיקר כרגיל הוא התיקים. לא קיבלנו את המשפטים לפרידמן? – תביאו את נאמן (לא פחות מהפכן מפרידמן) פלוס תיק הקליטה.

מה יישאר למפלגות האחרות? יהדות התורה תקבל את יו"ר ועדת הכספים ואולי עוד סגן שר. ש"ס תקבל את הפנים והשיכון. ומה יישאר למפלגות הדתיות? הפירורים. עשו בשכל האיחוד הלאומי והבית היהודי שהחליטו ללכת יחד בגוש חוסם. כעת יעקב כץ דורש את תיק החינוך לפרופ' הרשקוביץ, והלה דורש את השיכון לכץ. כעת הם יוכלו לנצל את שבעת המנדטים המשותפים שלהם, שזה לא כ"כ רחוק מה-11 של ש"ס שקיבלו תיקים בכירים, ורק חצי מה-15 של ליברמן שבגינם הם קיבלו את כל העולם.

נתניהו ראה את הדרישות של הפלג הימני של הממשלה המתהווה, ושלף שפן חסר סיכוי מהכובע. ספין. הוא יעשה ממשלת רוטציה בלתי-שוויונית עם ציפי לבני. ממשלת אחדות שהימין לא יכול לקבל. קיווינו שעם פרידתנו מאולמרט נפרדנו גם מהספינים. חבל שהתבדינו.

במקום לעשות משא ומתן אמיתי, עם רצון ליצור שותפות אמת בין כל המפלגות שמרכיבות את הממשלה, נתניהו נכנע למפלגה אחת והניח שהשאר נמצאות בכיסו הקטן. עדיין לא מאוחר לשנות זאת. עדיין אפשר לפתוח את המו"מ, כדי למנוע את הקמתה של ממשלה שאין לה סיכוי להחזיק מעמד מול האתגרים ומול הגחמות של חלק מהפוליטיקאים. אולי אם לא תהיה לו ברירה אלא להגיע לרגע האחרון – אז נתניהו יאלץ לחלק את הכוחות באופן הוגן בממשלה שלו.

גלעד שליט – הסרט

תסלחו לי על הציניות, אבל זה קשה שלא לומר זאת. התקשורת עשו ממשא ומתן אחר, זה על שחרורו של גלעד לביתו, סרט. יש לי אפילו שם: "השיבה הביתה". על חשבון גלעד שליט, על חשבון משפחתו, על חשבון הממשלה, על חשבון המנהיגים, על חשבון הביטחון שלנו, על חשבון כולם התקשורת החליטה לערוך סרט שיש לו מטרה אחת – לפגוע בסיכויים של גלעד לשוב הביתה. כלומר, זוהי לא המטרה המוצהרת, אלא רק תוצר הלוואי שלה.

במקום לתת למו"מ השקט את האפשרות לנסות ליצור עסקה צודקת שתאפשר מצד אחד להציל את חייו של החייל החטוף, ומצד שני לשמור על חייהם של חיילים רבים, התקשורת החליטה שאם לא עכשיו – לעולם לא, ושנתניהו ודאי לא יחזיר את גלעד הביתה אלא רק אולמרט יכול (כי הוא שמאלני כמוהם?), ולכן הקמפיין תפס תאוצה בלתי הגיונית בעליל.

אלא, שבמקום להועיל הקמפיין הזה רק מזיק. הוא גורם למו"מ לרוץ בקצב שאינו נכון מבחינת המדינה; הוא גורם לכך שיש לחץ על המנהיגים לשחרר כמות סיטונאית של מחבלים. אח"כ כשנאלץ לצאת שוב למלחמה או איזה מבצע כדי להגן על חיי האזרחים שלנו מהמחבלים הללו שיתפוצצו לנו ברחובות או ישגרו עלינו עשרות ומאות טילים, אז שוב יצעקו נגד המבצע או לפחות שצריך לסיים אותו מהר. וכך נמשך מעגל ההתחסדות.

קצת קשה לומר זאת, וזה מאוד לא פופולארי, אבל חיילים יודעים שהם יוצאים לקרב לפעמים כדי להיהרג. אנו מצווים לעשות ככל יכולתנו כדי להחזיר אותם הביתה בשלום, אבל זה לא כולל לסכן את חיי כולנו. יש לזעוק זאת בקול גדול: אסור לשחרר מחבלים לביתם! (מקסימום תשלחו אותם לגלות עולם באחת מארצות ערב) אסור לתת לחמאס לנצח אותנו, ולהעניק להם לגיטימציה לחטיפה של חיילים נוספים מקרב בנינו.

רק בעוצמה נצליח לנצח. לא בתבוסתנות!

כדאי לומר את האמת, המפלגות הללו צודקות. אמנם יציבות שלטונית היא סוג של סיסמא שיזם אהוד אולמרט כדי להמשיך לשלוט למרות כישלונו במלחמת לבנון השניה, אך יש בה סוג של אמת. לא יתכן שממשלה בישראל לא תצליח לאחוז במושכות ההנהגה פחות מ-4 שנים, שלא נדבר על כך שבדרך כלל משך כהונה של ממשלה היא סביב השנתיים וחצי בלבד. לאחר שעוברת מחצית הכהונה כבר מתחילים לחשוב על הקדנציה הבאה, והבחירות התכופות לא טובות לישראל.

אך כיצד יש לבצע את הרפורמה? שלל אפשרויות קיימות כעת על סדר היום, חלקן לקוחות ממודלים של מדינות אחרות. לפני ביצוע שינוי מרחיק לכת כזה צריך לבחון היטב את ההשלכות. כדאי, למשל, לעשות לשם כך סקרים שיבצעו פילוח יותר מדויק של האוכלוסייה ע"פ אזורי מגורים, ועוד דברים נוספים. יש לזכור שאמנם כל חוק הוא ניתן לשינוי, אך כאשר כבר מכוננים דרך חדשה יהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורה, או שאז כבר יהיה מאוחר מדי לעשות זאת בשל המציאות הפוליטית החדשה שתיווצר.

הצעת ליברמן: משטר נשיאותי

אביגדור ליברמן מציע לכונן בישראל משטר נשיאותי. כלומר, בעל הסמכות יהיה נשיא המדינה, בדיוק כמו ארצות הברית, ולא ניתן יהיה להפיל אותו. נשיא המדינה לא יצטרך לרוב פרלמנטרי, והוא יוכל למנות שרים לפי ראות עיניו בלי כל צורך להעביר את ההצעה בכנסת. בנוסף, הבחירות ייערכו במתכונת משולבת, בה שישים אזורי בחירה יבחרו שישים נציגים, ושישים נציגים אחרים ייבחרו ע"י המפלגות כפי שנהוג כיום.

הצעתו של ליברמן קצת מתעלמת מהעובדה שיישום שיטה כזאת תכניס לכנסת עשרות ח"כים שאינם יהודים. איזורים נרחבים של המדינה – הגליל והנגב, מיושבים ברוב ערבי, וכך כל איזור כזה, שיחולק לכמה תתי-איזורים, ייוצג ע"י ח"כים ערבים. בשל העובדה שאנו יודעים איך נראים חברי הכנסת הערביים, ובמי באמת הם תומכים (רמז, לא במדינת ישראל), ההצעה היא רעה מאוד.

העובדה שלא ניתן יהיה להפיל את הממשלה כלל היא גרועה שבעתיים. הדבר מבטל את האיזון הנצרך בדמוקרטיה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. דמיינו לעצמכם שאולמרט, על אף החקירות וההמלצות לכתב אישום, היה ממשיך את כהונתו עד תומה. תארו לעצמכם שלוינוגרד היו שיניים באמת, אך הם לא היו יכולים כלל להמליץ להדיח את הנשיא המכהן בשל כישלונו. הדרך להבטיח ממשלה שניתן לבחון אותה לאורך הקדנציה היא רק בכזאת שמבוקרת תדיר ע"י הכנסת.

הצעת מפלגת קדימה: המפלגה הגדולה היא זאת שתרכיב את הממשלה

ההצעה הזו לוקה בחסר. אין בה שום אקט שבא לפטור את הבעיה של חוסר יכולת לשלוט במדינה לאורך זמן. בדיוק בחירות כמו אלו שהיו עכשיו מוכיחות שההצעה הזאת רעה מאוד ואף מסוכנת. אם הייתה מוטלת על קדימה הרכבת הממשלה היא הייתה צריכה למכור את עצמה למפלגה בגודל בינוני (ש"ס או ישראל ביתנו) כדי להקים גוש חוסם. מצב כזה היה רק מסבך עוד יותר את המפה הפוליטית שלנו. זו פלטפורמה מצויינת לדילים מסוכנים שכל מטרתם היא הישרדות פוליטית.

הצעת ועדת החוקה (ח"כ לשעבר מנחם בן ששון): הגדלת אחוז החסימה

יש בהצעה זו הרבה הגיון. היא מטפלת בדיוק בבעיה שקיימת. יש יותר מדי סיעות ותתי-סיעות? אז תמנע אותן! לא צריך בגלל זה להפוך את כל סדרי הממשל בישראל. הבעיה היחידה היא ההתנגדות של המפלגות הקטנות. יש בישראל ריבוי דעות מאוד משמעותי, ולכן כל דעה דורשת לעצמה מפלגה. זהו מצב לא תקין ולא נכון. מפלגה אמנם באה מלשון פלוגתא – מחלוקת, אך אם אנו רוצים להקים כאן חברה נורמאלית ומתוקנת, צריך להבין שאמנם כל אדם חושב אחר מחברו, אך ניתן לגרום לאלה שחושבים בכיוונים דומים לרוץ יחד. אין ברירה אחרת. בבחירות האחרונות התמודדו שלושים ומשהו מפלגות על הקול שלנו, ומובן שרוב רובן לא יוכלו להיכנס לכנסת. לכן צריך מנגנון כזה שימנע ממפלגות קטנות והזויות לרוץ, והגדלת אחוז החסימה תוכל לנפץ סופית את החלומות המוזרים של כמה אנשים במדינתנו. כך מספר מפלגות לווין שיש להן חשיבות גדולה במדינה המשוסעת שלנו יוכלו לרוץ בראש אחד, כדי למנוע מפלתן בעקבות הגדלת אחוז החסימה, ומצד שני יוכל האדם שהוטל עליו להרכיב את הממשלה להעריך את כוחו ולנצל את המפלגות שקרובות אליו אידיאולוגית, בלי חשש למפלתו בגלל רצונותיהם כל רגע.