House Of Cards

מכל המקומות בעולם, לשם נקלעתי. מה הסיכויים?

צחנת זיעה מטורפת, המיזוג התקלקל הערב.

מאות ואולי אלפי אנשים רוקדים צמוד, מסריח וחם

המוזיקה כל כך חזקה עד כדי כך שבחירחורי נשימותיי אני מתקשה להבחין

בקומה התחתונה משני צידי המועדון יש את בר המשקאות

שעליו כמו טפילים חצי מהאוכלוסיה נשענת

על הרחבה נמצאים החצי השני.

אני מסמן לחברים לעלות לקומה מעל כי שם אולי נוכל קצת לנשום

אבל הם רוצים להשאר ולהטמע בין כל שאר הרוקדים.

אני לוקח את עצמי ועולה במדרגות. לבד.

ברקע מתנגן לו שיר חדש שיצא לאור, וכולם למטה מתלהבים שהדיג'יי כל פעם מחדש

מצליח להוכיח אותנו באוונגרדיות המדהימה שלו.

אני עומד ומביט מלמעלה על עמדת הדיג'יי שנמצאת בדיוק מתחתיי ותוהה לעצמי:

"איך לעזאזל, הג'ינג'י הקטן הזה שבטוח לפני מספר שנים חטף מכות מבריונים בעלי גוף

בזמן שהוא הלך לשירותים בהפסקה שבין שיעור לשיעור בבית הספר, הפך לאייקון

בין כל הקהילה?"

לפני שאני מספיק לענות לעצמי על השאלה אני מרגיש טפיחה על הגב, אני מסתובב,

לפניי עומד לו איש, בערך בן גילי, ואומר לי: "אז מה מחפש?"

אני:"מי אמר שאני מחפש?"

הוא:"אתה לבד, לא באים למועדון לבד אם לא לחפש"

אני:"מי אמר שאני לבד?"

הוא:"העיניים שלי כל כך גדולות, שאני בטוח בעצמי שאתה כרגע עומד לבד"

אני:"אני לא לבד, החברים למטה, אני בדיוק בדרך אליהם"

הוא:"למה? תשאר"

אני:"לא תודה, היה לי מספיק"

בדרכי למטה חשבתי לעצמי, "נפטרתי ממנו בקלות, למה הם צריכים להציק כל הזמן?"

מזל שהוא לא התעקש כמו שאר האנשים עם הבטחון העצמי המופרז, האגו שנמצא בשמיים

והסקס שהם לא קיבלו שנתיים.

אני לא כזה, וגם לא אהיה.

הזהירו אותי בעבר לא להפוך ל"זונת הקהילה".

השאלה היא אחרת,

ברגע שאתה נכנס למועדון- ואתה רואה את השוק בשר שמתנהל לך מתחת לאף.

ואחד מתחיל עם אחר, פתאום הולכים יד ביד- והכיוון הוא ידוע.

90% מהזוגות שם לא באמת הכירו לפני, אבל אחרים כן מכירים את הסיפור של אחד מהצמד.

מה זה אומר בעצם? יש דבר כזה זונת הקהילה? כי למראית העין בעצם כל הקהילה כאן זונה.

למזלי, אני לא הייתי כזה, אני לא כזה ואני גם לא אהיה.

אני מוצא את עצמי יושב שעות וחושב, איך לעזאזל אני משתייך לקהילה,

שאם היו לי זוג משקפי רנטגן, בטוח הייתי רואה את המוח הכחול של כל אחד מהם צועק "הצילו, לא היה לי סקס יומיים".

למה כולם חייבים להיות חרמנים בצורה מופרזת?

מי הפך אותנו לכאלה?

אנחנו?

הסביבה?

מרוב דיבורים בתקשורת על חיי ההומואים והלסביות, שלרוב מתבטאים במארות וכינויי גנאי.

הפכנו לכאלה, בהמות רודפי בשר, תאוותניים, חרמנים ומחפשים אך ורק דבר אחד.

איך משנים את זה?