יומני היקר

הערב  צפיתי במחזה

מאת :

יוכי ברנדס –

בימוי :איציק ויינגרטן

התוכן בקיצור :

עם ציון 30 יום למותה של רות, אם המשפחה, מתכנסת המשפחה הדתית

 ומגלה סוד אפל מן העבר.

 בעקבותיו, עולה התהיה המרכזית :

 מה משמעות היותנו יהודים? מה מגדיר את יהדותנו?

 האם החיים על פי דרישות ההלכה הם המציינים את עצם היותנו יהודיים

או שמא החיים הפנימיים הרוחשים בקרבנו?

  בני המשפחה נאלצים להתמודד עם שאלות מטרידות,

שרובנו לא שואלים את עצמנו ביומיום השגרתי של חיינו: האם אנחנו יהודים?

באיזה אופן מתבטאת היהדות שלנו?

 איזו יהדות אנחנו בוחרים לעצמנו?

 הלבטים הללו מציבים בפני בני המשפחה מראה נוקבת,

 שמאלצת אותם לבחון מחדש לא רק את זהותם,

 אלא גם את מערכות היחסים החשובות בחייהם.

ב"כי בנו בחרת" המחזאית, יוכי ברנדס, סופרת מוכרת ומוערכת,

מנסה להתמודד עם הסוגיה הבסיסית של הווייתנו,

 התמודדות קשה ובעייתית שאינה מוצאת פתרון ברור במחזה.

 המחזאית משאירה את  הנושא בלתי פתור  ואותנו בהרהורים לאחר ההצגה.

   חלק מהדמויות בוחרות באמת הפנימית שלהן וחלק נכנע

   למוסדות הדת .

________________________________________________________

אותי בעיקר ריגשה המוזיקה בהצגה של
אורי וידיסלבסקי שיצר מוסיקה נפלאה  למילים  מן המקורות .

ושירתם  של הזמרים:  יגאל מזרחי, מני פליפ, עדי ארד-גרוס.   

______________________________________________________

כמו כן התפאורה של פרידה שוהם היא טובה מאוד והרעיון של הכיסאות

 ההופכים למצבות הוא מעניין ומוצלח .

_______________________________________________________

סקרתי כעת מספר ביקורות באינטרנט ,  חלקן שבחו מאוד מאוד את ההצגה,

וחלק לא כל כך,

אבל לדעתי היא מרשימה וכל אחד וטעמו הוא...

_____________________________________________________