יומני היקר

 נערה כבת 18

עטופה בשמיכת צמר משובצת

(עד סוף ימיה שנאה שמלת משבצות)

 ראשה צימח כבר שערות

והיא בדרכה לעיר  מולדתה

את מי תמצא שם לא ידעה...

במחנה היתה צמודה לדודתה בת גילה

וכעת היא  לבדה

לרוע מזלה

בדיוק כשהסתיימה   המלחמה

משאית דרסה אותה

והיא הובהלה לבית חולים

שם שכבה כשלושה חודשים

ודודתה שבה לביתה

 כשבפיה הבשורה המרה...

לא ידעו שנותרה בחיים !

והיא

כוחה עמד לה

לאחר כל התלאות והייסורים

 נִצחה

  הקימה משפחה

 עלתה לארץ האבות

להתגבר על פחדי העבר והמצוקות

וידעה גם לשמוח, לשיר ולרקוד....