בשעה טובה הגענו לפרק 4:>
מקווה שבפוסט הזה יהיו יותר תגובות מהפוסט הקודם 
נתחיל :
מרסדס לא הפסיקה לחשוב על אותו נער שפגע בה בטעות בים.
היא רק דמיינה כול הזמן את הרגע הזה שוב ושוב במוחה.
''מר'? מה קרה לך,את כול היום שקועה בחלומות'' אמרה סוניה
''סוניה,אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו,על אותו פקונדו שנתקל בי אתמול'' אמרה מרסדס בעייפות
''אין דבר,את בטח תפגשי אותו שוב,עכשיו בואי יש לנו שיעור'' מיהרה סוניה לומר
שתי הבנות הלכו במסדרון הארוך,לרגע היה נדמה שהמסדרון הזה לא יגמר לעולם.
לפתע ראתה מרסדס תמונה רחבה על הקיר,בין כול שאר התמונות שראתה זו תפסה את עיניה במיוחד.
בתמונה נראתה אישה כבת 20 יפייפיה בעלת שיער שחור עבה,בעלת שמלה ירוקה שהתנופפה בחופשיות.
בתמונה ראו את האישה רוקדת,תנועותיה נראו קלילות ומדויקות,לרגע נדמה היה שהאשה באמת רוקדת,מול פניה של מרסדס
''מר',עוד פעם נתקעת?בואי אנחנו נאחר''קולה של סוניה הפסיק את חוט המחשבה של מרסדס.
שתי הבנות הגיעו לשיעור,הכיתה נראתה כמעט ריקה מאדם,חוץ מכמה אנשים שהגיעו עוד קודם.
כעבור כחמש דקות התחילה הכיתה להתמלאות באנשים ואז הגיעו שני המורים לריקוד.
''תלמידים,תפסו את מקומכם,אנו נתחיל בהכרות'' אמרה המורה.
מיד כולם התחילו ליצור מעין מעגל ונעמדו במקומותיהם.
''שלום תלמידים,אנחנו המורים שלכם,אני סנדרה וזה פייר,אנחנו המורים שלכם לריקוד,ואנו שמחים מאוד שאתם כאן,נתחיל'' הציגו עצמם המורים.
שניהם היו נראים כשני אנשים מבוגרים כבר,בעלי שיער לבן וקמטים,אך למרות זאת ראו בהם את הכוח שיש להם ואת התשוקה.
המוזיקה החלה התנגן ברקע,והמורים הטיפו לילדים את הצעדים והסבירו.
כעבור כשעתיים של ריקודים ונפילות הסתיים השיעור הראשון,המורים הודו לתלמידים והתלמידים למורים ויצאו מהשיעור.שר
''נו סוניה,איך היה השיעור הראשון'' שאלה מרסדס
''האמת היה מדהים,אף פעם לא הרגשתי כזה מרץ' 'ענתה סוניה.
שוב שתי הבנות עברו ליד התמונה ההיא,עם האישה אך הפעם מרסדס לא התבוננה בה,רק בזווית העין.
כאשר נכנסו שתי הבנות חזרה לחדר,נשמע צלצול בטלפון,אך זה היה מוזר,מי יכול היה להתקשר
מרסדס הרימה את השפורפרת בבהלה ''הלו''
''שלום,מרסדס?'' שאל הקול בטלפון
''כן,מי רוצה''היססה מרסדס
''היי,זה אני פקונדו זוכרת אותי?''
''בטח שאני זוכרת''חיוך עלה על פניה של מרסדס ששמעה את קולו המתוק של פקונדו
הוא הזמין אותה להפגש איתו על שפת הים,מרסדס ענתה בחיוב.
''סוניה אני יוצאת,את תהיי בסדר נכון?''
''בטח ,למה שאני לא היה בסדר,תהני''
מרסדס התלבשה ויצאה לעבר חוף הים ,השמש הנעימה ליטפה את פניה,בעודה מדלגת לה בשמחה.
כאשר ראתה באופק את פקונדו לבה הלם בחוזקה,לעולם לא שמחה לראות מישהו כול כך.
''שלום,התגעגתי אלייך'' אמר לה פקונדו ונשק לה על הלחי.
''גם אני התגעגעתי אלייך'' הסמיקה מרסדס.
פקונדו הוביל אותה לשפת הים,שם חיכה להם פיקניק.
מרסדס התיישבה על השמיכה האדומה ופקונדו אחרייה.
הם אכלו בהנאה שלפתע מרסדס הרגישה שמשהו נוגע לה ברגל
היא הסתובבה לאחור וראתה בקבוק.
''מה זה?'' שאל פקונדו
''אני חושבת שזה בקבוק,עם פתק'' ענתה מרסדס
שניהם פתחו את הבקבוק ובתוכו היה כתוב
''קורא יקר,היום היה היום המאושר ביותר בחיי אך גם העצוב ביותר.
תחילה הייתה לי תחרות ריקודים,מדהימה ואני אפילו ניצחתי בה.
אך לפתע אבי נורה,על ידי אדם שאנו לא יודעים מיהו,כולם כול כך נבהלו
ואני בכיתי כול כך,רצתי אליו אבל הרופאים כבר לקחו אותו.
אני נשבעת עכשיו שאני אף פעם לא ירקוד יותר ולא אתן לאף אחד לרקוד יותר !
אני מקווה שעכשיו שאני כותבת כאן ומכניסה את הפתק הזה לבקבוק,אתה קורא יקר תמצא אותו
ותעזור לי לגלות מי עשה דבר שכזה,ולמה לאבי. כרגע אני יתומה ואין לי אף אחד בעולם,אני לא רוצה
שיקחו אותי לכן אני בורחת .
פ'.א',איטליה,מרסון 52\103 ''
מרסדס הסתכלה בתדהמה על פקונדו והוא עלייה.
זהו ..:>
תגיבו .
ודרך אגב מצאתי משו,נכון שזה מכמעט מלאכים אבל לדעתי זה קשור ביותר
שימו לב ל''פקונדו'' שם ול''מרסדס'' ולריקוד בכלל :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
