זה מגיע לכל פינה ולכל חור. זה מתפשט במדינתנו הקטנה כמגפה נוראית.

האם יש לאן לברוח? היש היכן להסתתר? למצוא מקום קטן, ללא כל פגע. ללא אלימות, ללא רצח, ללא הריגת חפים מפשע, ללא מלחמות, ללא אויבים, ללא רעב, ללא הרס חיים.

למה הגענו לכאן לעזאזל? איזה מן עולם יצרנו? זה נוראי, לא? לחיות בעולם כמו שלנו. עולם שבו בחורה לא יכולה להסתובב בלילה לבד, כי לא בטוח. עולם שבו אנשים נרצחים רק בגלל שרצו מעט שקט. עולם שבו אנשים מתים מרעב בזמן שאחרים מתפנקים ולא אוכלים מנה "לא טרייה".

זה לא עולם נוראי למדיי לחיות בו?

הלוואי והיה לי את הכוח לגרום למשהו להתהפך. שהעולם הזה ישנה את פניו.

עולם מלא בסכנה, בפחד, בחששות, בדאגה, בחרדות. למה?

~

שונאת כשאתה רחוק. מרחק is a bitch.

אבל אנחנו נעבור את זה נכון? גם עם מרחק אפשר להתמודד.

זה לא מרחק של שעות, אנחנו נעבור את זה. אנחנו נעבור.

רק תפסיק להיעלם לי, טיפשון. אתה מדאיג אותי. ♥

~

שיהיה לילה טופי

עד לפעם הבאה, ענת ♥