הכניסה על אחריותכם האישית, נובים -_-
אשכרה, הכניסה על אחריותכם. אני לא אחראית על מה שאני אכתוב כאן , ואולי תיפגעו, אני לא אשמה.
|
| 4/2009
פתטית.
את פתטית.
את לא דומה לשום אדם טהור שקרוב אלייך. את מלוכלכת. את לא יכולה לעשות שום דבר בלי שיצא לך מזה משהו. את מעדיפה להתעסק בטפל ולא בעיקר. מי את שתהיה לך את הזכות להיות קרובה אליי בכלל? תתרחקי. אני לא רוצה להיות כמוך, אנשים כמוך דוחים אותי. אנשים שמעדיפים לספר בדיחות חסרות משעמעות רק כדי שאחרי זה הם ירגישו שהם תרמו להעכרת האווירה.
אנשים שמעדיפים שיקחו אותם לחו"ל בתור תודה כי הם בישלו ארוחת ערב, בעוד האדם שאמור לקחת אותם לחו"ל בישל להם אלפיים ארוחות ערב, ולא ביקש כלום מלבד תודה. אבל לא את. תודה? הצחקת אותנו. כסף? לא, עוד לא הדרדרת לזנות. בגדים? ברור שלא! איך תוכלי להתלונן שאין לך אם הארון שלך יהיה עוד יותר מפוצץ? רק דברים חומריים, גדולים, חסרי משעמעות. כמו החיים שלך. חומריים, גדולים וחסרי משעמעות. תסתכלי סביב, מותק, תראי את העולם האמיתי. לא את העולם של הבית המושלם עם הבעל המעט בעייתי והילדות המושלמות, שזה העולם שאת כל כך, כל כך, כל כך, רוצה ונואשת לראות. בואי אני אתאר לך את המציאות העכורה בשבילך אבל האמיתית והכנה בשבילי.
את חולת נקיון. פדנטית שזה משהו. את עושה דברים קטנים ומצפה לדברים גדולים. הבעל שלך? לא יכולת לבקש טוב יותר במצבך. גם אני לא יכולתי לבקש יותר טוב במצבך. הוא עוד לא עזב אותך - את צריכה לקום כל בוקר ולהגיד תודה. ועד שכן, יש פיצוץ, מה לעשות, בני זוג, את מאשימה אותו?! שככה הוא?! שהוא רואה דברים כמו שהם ומעדיף להתמודד איתם מאוחר יותר מאשר ליפות אותם ולטאטאות מתחת לשטיח, כמוך?! שהוא בנאדם אינטימי יותר, שהוא חם יותר ואוהב יותר מאשר שאת אי פעם תהיי?!
והבית שלך, חה. הוא בקושי שלך. הוא של בעלך וקצת של אימא שלך. הכל בו לבן. ירוק. אפור. לא חם, לא מזמין, לא פתוח. עכור ומגעיל.
והבנות שלך? טוב, על אחת את יכולה להיות בטוחה - היא לא סובלת את הפרצוף שלך. השנייה? היא כל כך מפחדת מהצל של המפלצת שאת שהיא בקושי עומדת על שלה - ואת יודעת טוב מאוד שאלף טיפולים פסיכולוגיים לא יפתרו את זה.
אז במקום לשלוח את הבנות שלך לטיפול, ואותך ואת בעלך לטיפול זוגי, ואת אימא שלך לטיפול בקבוצה, ואת אחותך לטיפול במינרלים, תסתכלי על עצמך.
תראי מה את צריכה לעשות כדי לגרום לנו אושר, ולא מה אנחנו צריכים לעשות כדי לגרום לנו אושר. כי בנתיים, פשוט נגמר לי הכוח להתמודד עם זה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: