איך חודש טס לו!
טוב זה היה די חודש מטורף,

יומולדת, להספיק להפגש עם מלא אנשים,

ועדיין לעבוד כמה שיותר לפני שנגמר.

(השבוע) עברתי חזרה להורים, ושבוע הבא (עוד יומיים) יוצאת לשביל ישראל(!) עם בן.

מסתקרנת-מפחדת-מצפה לראות איך זה יהיה.

איכשהו יש לי תחושה שזה או הבנייה מחדש שלנו, סוף כל סוף, כמה שחיכיתי..

או יהיה מה שיגמור אותנו.

אני מניחה שאם זה מה שיקרה זה כי זה צריך לקרות.

אבל עדיין מפחיד.

קצת מתגעגעת לפה, 

קצת מתרחקת מפה- מהתמודדויות עם מחשבות שעכשיו לא נוחות לי לחשוב.

עוד יחזור אלי כמו בומרנג.

בשביל?

לא יודעת לאן אני הולכת משם.

ואני טיפה אוהבת את זה