עבר הכי הרבה זמן שלא כתבתי בך, ובכלל לא שמתי לב, איזה קטע.

כמה דברים קרו בזמן הזה... 

בזמן הזה התקרקעתי קצת

בזמן הזה מצאתי לי בית-

עם גינה וציפורים מצייצות בבוקר ועדניות מלאות צמחים (:

בית שכשאני נכנסת אני מרגישה אותי, את האנרגיה שלי בפנים,

רק אני בו, בית לבד.

כמה חופש יש במילים האלה שכל כך מחוברות לאדמה.

בזמן הזה פרחתי ועליתי ועליתי ועליתי,

בזמן הזה מצאתי לי בן זוג- אחד.

כזה שאני משקיעה את הזמן שלי והאנרגיות שלי רק בו.

לא אחד מתוך 5, לא אחד שמנסה להחליף את בן ולא מצליח.

חדש.

נקי- נכון, מתאים.

מדוייק. 

מלא מילים שלא מצליחות לתאר איך זה מרגיש באמת.

בזמן הזה גם התפרקתי.

בזון בטוח, בהמון קושי ותסכול אבל גם הבנה שזה היה צריך גם לקרות.

גיליתי טפיל בבטן ואיתו עלו המון שיפוט עצמי ומקומות שלא רציתי להתמודד אתם עד עכשיו

אבל עכשיו הם כאן, מולי

וכל יום אני משחררת עוד שנאה עצמית שישבה לה שם בבטן עמוק ודגרה, בלי שארגיש או אתן לה תשומת לב

כאילו היא לא שם.

זה מדהים, השחרור

זה מדהים איך הגוף מרגיש

איך הראש מרגיש

זה מדהים להיות מודעת, עירנית כמה שאפשר.

איזה כיף לחיות.