היי...אני כותבת את הפוסט הזה בלי מצב רוח בשיט
לפעמיים אני חושבת שעם לא הייתי נמצאת כאן היה יותר טוב
העצבים שלי מרחיקים לכת העצב שלי מתגבר אליי בכול פעם מחדש
ואז אני שוקעת בדיכאן מתחצפת לכולם פוגעת באנשים חשובים לי אבל הכי מכול אני נפגעת
אני לא יודעת מה עובר אליי בזמן האחרון אני נהיית ממש טוקפנית לאנשים(לא לכולם)
אני צועקת מקללת ,ואולי בקטנה מרביצה...
אני בזמן האחרון מתעצבנת ממש מהר ומה שהכי מעצבן העצבים שלי לא רגילים אני מתעצבנת בצורה כזאת שאני יוכולה להיתנפל אל בן אדם
בלי שום סיבה
בזמן האחרון אני מפחיתה את הגעתי לבית הספר
אני מסתובבת הרבה בחוץ
ואני חוזרת הביתה או עצובה או בעצבים של ממש
הכול נהרס לי ממש בידיים שלי
כול מה שבניתי נהרס לי מול הפנים
כול מה שרציתי לא קרה באמת
כול מה שחשבתי שאני יעשה לא עשיתי
במקום זאת הידרדרתי למקום שאני לא מכירה
אני מרגישה ממש ריקה מבפנים
אף אחד לא חשב(במשפחה שלי)שאני יגיע למקום כזה
ציטוט של סבתא שלי"את נהיית אפלה מידיי מה עובר אלייך?"
מה זה אפלה?!אני פשוט מצוברחת אני לא "אפלה"
אני לפעמיים לא מבינה אותה היא לא יוכולה לקבל אותי כמו שאני
לאומת זאת אמא שלי כן
היא כבר לא אומרת כלום על זה שאני הולכת למסיבות
עם זה שאני מסתובבת עם אנשים "לא נכונים"(אני לא מנשה לפגוע באף אחד)
כולם אומרים שאני צריכה לדבר בשביל שאני לא ישמור הכול בבטן...ומה זה פאקין יעזור
אני ירגיש יותר גרוע עם זה שאני אומרת דברים שאני לא צריכה להגיד..
כולם חושבים שאני תמיד מסתירה דברים מאנשים..אני לא!!!
אני תמיד מנשה לחשוב על המישפט היחדי שמחזיק אותי שלמה
"התאבדות-נחיתות"
המשפט הזה הוא היחיד שמחזיק אותי חיה
בא לי פשוט למות כאן ועכשיו!!!
בכול מקרה יש לי חרא של מבצ רוח...
נ.ב סופי עם את קוראת את זה אני יבוא אלייך מחר לקחת את הדברים תודה רבה רבה^^3333>
ייאלה ביי אנשים...
מקווה שלא הרסתי לכם את מצב הרוח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
†All Around Me†
