סימסטר ראשון עבר.
זה היה סימסטר ראשון שלמדתי באוניברסיטה הפתוחה.
ההחלטה הייתה קשה כי צריך הרבה משמעת עצמית.
לבד ממפגש שבועי בודד בן 3 שעות, אין עזרה (שעת הנחייה שבועית בטלפון בשיטת
"כל הקודם זוכה" היא ממש לא עזרה).
בנוסף, רוב האנשים עובדים, כך שנדיר אם יש קבוצות לימוד כמו שיש באוניברסיטה רגילה. דבר שמקשה
ולא נותן אופציה של לימוד עם עוד אנשים אלא לימוד יחידני (עצמוני...
)
האנשים שלמדו איתי היו בחתך גילאים של 24 ועד 50, סה"כ היינו 20 סטודנטים בקבוצת
הלימוד שלי. המרצה היה עו"ד נחמד ומכיר את כל פסדי הדין בע"פ כולל החלטות השופטים
ובכלל היה נעים ללמוד איתו למרות היותו "עוכר דין"...
אבל מה שהצחיק אותי היו הסטודנטים.
היו שם נשים וגברים כמעט חצי חצי.
אנשים בודדים וחבורה של 3 סטודנטים שעבדו ביחד.
היה הנודניק שלא מבין את העברית המשפטית שמתבססת בחלקה על המשפט העברי הקדום
ובחלקה משתמשת בארמית. הנודניק מתעקש כל הזמן על המילה "כאילו" והמנחה מנסה להסית אותו
מכך עד שביקש ממנו להקשיב ובהפסקה לבוא אליו בשאלות. הבחור פשוט קם ויצא ולא חזר יותר
אלא בשיעור האחרון...
היו שני חבר'ה שמתברר שגרו בילדותם באותה שכונה ואחרי כמעט 40 שנה נפגשו שוב.
הם ישבו ופטפטו בסוף הכיתה וכל פעם התבקשו להחריש.
לשני אלו קראתי "הזקנים מהמופע של החבובות", אלו שיושבים ביציע וצוחקים על כולם.
4 נשים מכל הנשים בקבוצה התחרו ביניהן מי החתיכה של הקבוצה.
כולן באו כאילו הולכות לחתונה עם מכנסיים צמודים ומחשופים או חצאיות קצרות שזכו להערות מצד המנחה.
הערות היו משפטיות על דרך ההלצה והן התבקשו לבוא בלבוש קצת יותר צנוע שכן זה מפריע למנחה
להעביר שיעור בצורה כזו...
כמובן שהיו אלו שבאו כל הזמן בטענות למנחה שהציון שהם קיבלו על העבודה חסר כמה נקודות...
והתעקשו לתקן את הציון ולהעלות אותו...או שהם יתלוננו...
המנחה חייך והפנה אותם לחוק החוזים הכלל התשל"ג 1973 לסעיף 33 שדן ב"חוזה למתן ציונים"
שם נאמר:"חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה, על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או
של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט"...כלומר יש חוזה בין הסטודנט
לאוניברסיטה וכמו שאומרים בשפת העם, גם אלוהים לא ישנה את הציון...(נתון לערעורים אבל זה הנוסח)
היו המעתיקים. מה שאסור באו"פ או בכל מוסד אקדמי אחר. 2 סטודנטים עפו מהקורס כי אחד מהם העתיק
מהשנייה ולא תיקן את השם ותעודת הזהות...היו בכיות וקיטורים אבל זה לא עזר.
משתייכים לקטגוריה הזו גם אלו שפתאום אתה מקבל מהם מייל משהו כמו "שלום מה נשמע? אנחנו לומדים
באותו קורס אצל אותו מנחה ורציתי לדעת אם עשית את העבודה......אתה יכול לשלוח לי אותה? אני מבטיח
לשנות שם פרטים כדי שלא יחשבו שהעתקתי...
ברגע שיושבים על ספסל הלימודים אין הבדל בין תלמיד בתיכון לסטודנט בן 40. ממש אין.
לידי ישבה מישהי. התעקשה...לא יודע למה. באמת. שני שיעורים היא רק דיברה והפריעה לי. ביקשתי ממנה
לעבור מקום כי אני צריך להתרכז. בחורה צעירה משהו כמו 25. בשיעור השלישי היא באה במדים של שוטרת...
חשבתי שבאה לעצור אותי או לאזוק אותי באזיקים כי ביקשתי שתפסיק לדבר...
היא לא דיברה הפעם הרבה, לא יודע למה. בהפסקה היא אמרה שהיא שוטרת (לא חשבתי שזה פורים...)
וכדאי לי להתנהג יפה...חחחח. זה היה טוב.
בסוף נשארנו חברים ללימודים והכי חשוב שהיא שתקה...
חוץ מזה שלקחתי את מס' הטלפון שלה כך שאם תהייה לי בעיה עם המשטרה אוכל להתקשר אליה...
מקווה שלא יהיו בעיות.
מה שנוח באו"פ שאין צורך במבחן פסיכומטרי אבל יש צורך במבחן באנגלית או בקורסים
כדי לקבוע את רמת האנגלית. מי שחושב שזה מקל על הלימודים טועה בגדול.
הרמה היא גבוהה מאוד והדרישות מהסטודנטים הן גבוהות יותר מאוניברסיטה רגילה.
קוריוז קטן מהעבודות והמבחנים שפתרתי במהלך הסימסטר הוא שמות חברות ששימשו בשאלות.
מכיוון שזה קורס שדן בסוגיות משפטיות על חוזים, כנראה שבאו"פ לא רצו לערב שמות אמיתיים
של חברות אולי כדי למנוע תביעה?
אז השמות שנתקלתי בהם היו:
"כלא-פון" - פלאפון...דווקא מתאים לכבילה שלנו לחברות הסלולר.
"בנה קינך" -בנה ביתך
"אל-בל" - אל-על
"שחריב" - מעריב
"ג'יפה" - חברת ג'יפים...
"בנק הפועלות" - בנק הפועלים...
תעודת הסימסטר. יש כבוד! מחכה לציון של המבחן.
[השם הוסתר כמובן...]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
