KeyMan
|
| 11/2009
ערב במר"מ (מרפאות מומחים...מומחים עאלק)
הבת הרגישה לא טוב.
היא לא ילדה קטנה אבל בכל זאת.
כל היום התלוננה על כאב באוזן שמאל.
שאלנו את כל השאלות הטריויאליות, שתית, אכלת, נחת וכו'
חום לא היה אבל זה מטריד.
בתשע בערב נפלה ההחלטה ללכת למר"מ.
היו שם כבר 4 בתור.
אנחנו היינו מס' 5. ואחרינו עמד בתור זוג עם ילד בן 10 בערך.
ב"קבלת הקהל" ישבה ספיר.
בחורה אחרי צבא, שיער פסים, ליפסטיק ורוד, ציפורניים בנויות ומצויירות בפרחים
לועסת מסטיק ונראית כמו פרה. סליחה אבל זה מתבקש.
"תן לי כרטיס קופ"ח"...
"מה השם, שנת לידה, ת.ז., כתובת, 65 ש"ח".
חשבתי בהתחלה להעיר לה על זה שבמילון שלה לא קיימות המילים בבקשה, תודה וסליחה.
להעיר לה שלא לועסים מסטיק כשמדברים ובטח לא עם לקוחות.
ירד לי מהר מאוד כי מה אני מצפה ממישהי כמוה?...העיקר לצאת מכאן ומהר.
"לחדר 6 לרופא" אמרה
כמה רופאים יש כאן? שאלתי
"אחד" ענתה בלעיסה מהירה.
נו נראה לי שנבלה בנעימים את הערב כאן.
ישבנו וחיכינו.
ברקע צעקה הטלויזיה שהייתה מכוונת לכיוונה של הפרה הלועסת.
והיא כל הזמן ציחקקה והביטה על המרקע.
הלכתי אליה וביקשתי שתנמיך את הווליום יען כי יש כאן אנשים חולים וביתי התלוננה על כאבי ראש
והטלויזיה הצורחת לא עשתה לה טוב.
"אני לא שומעת זה רחוק לי..." ענתה הפרה
(מעניין לי את הסבתא) תני לי את הפרטים אני רוצה להתלונן על הצורה שאת מדברת כאן לחולים. אמרתי בכעס.
ללא אומר הפרה הוציאה את השלט מהמגירה שלה והחלישה את הווליום.
אני בכל מקרה רוצה את הפרטים שלך. אמרתי
"קח את השם המקסים שלי, ספיר ותתלונן אין לי בעיה עם זה..." הוא שאמרתי, מה אפשר לצפות?
זה היה כמו קיבוץ גלויות.
היה שם זוג צעיר עם תינוק שצעק כל הזמן (כנראה משהו עם האוזניים)
זוג אתיופי עם ילדה חמודה בעגלה
2 ערבים בני 20 או משהו בסביבה (דיברו ביניהם ערבית...)שהסתכלו על הפרה וחשבו מה היו
עושים איתה (אני מבין ערבית...)
אחות רוסיה שמקבלת את כל החולים ומודדת להם חום לחץ דם ודופק...
ואנחנו.
הזוג שעמד בתור אחרינו עם הילד כבן 10 התחיל את תהליך הקבלה.
עברו את כל הפרוצדורה אצל "הפרה" כשהגיעו לתשלום היא אמרה שזה עולה 75 ש"ח.
"למה הוא (מצביע עלי) שילם 65 ואני 75?" האבא שאל בכעס
"בגלל שאתם חברים בקופות שונות ויש מחירון שונה" ענתה הפרה תוך כדי לעיסה
"כוסאמא שלכם כולם גנבים, מה אני רוטשילד" אמר
"אין ברירה זה מה שאתה צריך לשלם" ענתה ה...
"קחי את זה ותדחפי את וכולכם..." זרק לה את הכרטיס על הדלפק
האישה אמרה לו בשקט אבל בקול למה הוא מדבר ככה זה פדיחה בשבילה
"מה פדיחה? גנבים כאן, חוץ מזה מה גררת אותי לכאן אין לי סיגריות והיית צריכה לקחת את הילד
בבוקר לרופא המזדיין הזה שלנו. גם הוא סנדלר אבל לפחות לא היינו משלמים 75 ש"ח" הוא אמר
ההיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה, לקחה את הילד והלכה לפינה רחוקה.
כל אחד שם היה מכונס בעצמו באיזו פינה, או בגלל שהרגישו לא טוב או מהחשש שידבקו בשפעת כזו או אחרת.
שני הערבים היו היחידים שצחקו מעצמם ומהבדיחות שהם סיפרו
לא בדיוק הבנתי למה הם היו שם? אולי ניסו להתחיל עם הפרה?
הזוג האתיופי היה הכי שקט.
כנראה שהמנטליות נשארת גם כשחולים.
משיחה שלהם עם עצמם ועם האחות הבנתי שילדה הקטנה עם חום גבוה והם מחכים
לקבל תשובות על בדיקות דם שהאחות לקחה. הילדה הייתה אדמומית שהשתקפה במעט
על עורה השחום ושיחקה בצעצוע בעגלה.
הם היחידים שלא התלוננו נראה לי.
הזוג עם התינוק עשה משמרות, פעם האמא ופעם האבא לקחו את הילד על הידיים
והסתובבו איתו במקום הזה בניסיון להרגיעו והילד מצידו צעק כל אימת שכאב לו.
הדלת נפתחה ואנחנו נכנסנו.
הבעל הצועק ומקלל היה ליד הדלת.
חשבתי בהתחלה שהוא עומד להידחף לפני. אבל לא.
הוא הסתכל על הרופא צחק ואמר בקול:
אהובה, זה הרופא המזדיין שלנו מקופת חולים, אני הולך לקנות סיגריות, תתקשרי כשתגמרי שם..."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
