KeyMan
|
| 1/2010
כרוניקה של חברות
מה זה חברים? או מהי חברות?
יש הרבה סוגי חברים.
יש חברי ילדות, חברים מהתיכון, חברים מהצבא, חברים מהעבודה
ויש חברים וירטואלים.
האחרונים הם הכי "קשים למישוש".
אתה יודע שיש לך עשרות חברים בפייסבוק אבל עם כמה מהם תיפגש במהלך החיים שלך?
כמה מהם אתה באמת מכיר? יש כאלו שהם חברים של חברים של חברים...
מתי חברות וירטואלית פורצת את גבולות הוירטואליה והופכת למשהו ממשי?
משהו שאתה מרגיש בחסרונה.
אז יש היכרות בבלוג, או במקום אחר וירטואלי במרחבי הסייבר.
אח"כ יש מיילים וקצת מסנג'ר בלי וידאו כמובן!
מתחילים לדבר.
מספרים דברים כלליים. התעניינות כללית. כמו נימוסית.
לא מספרים על משפחה, אולי מעט מאוד (נשוי/ה, ילדים, גילאים)
בטח שלא מספרים היכן עובדים ואיפה גרים...
עובר יום ועוד יום ואז מתחילים להייוצר הקשרים היותר אישיים.
כבר מדברים לא רק על מזג האוויר אלא גם על הבית, היכן גרים, היכן עובדים.
אחרי תקופה של מיילים ושל מסנג'ר, תמיד יהיה העניין בלשמוע את הצד השני.
חיבור של קול עם תמונה נותן את המימד השני. מנסים לחבר בין מה שרואים לקול.
"אפשר לקבל אולי את המס' הסלולרי שלך?"
SMS ראשון שאומר "היי אני ..." ותשובה מהצד השני "היי אני ...נעים להכיר".
ברוך בורא המסנג'ר...
מסתכלים במסנג'ר אחד על השניה.
בהתחלה בוהים, מתמקדים, לוטשים עיניים...האם הדמות מולי היא אותה דמות שדימיינתי?
לפעמים כן ולפעמים לא.
במבט הראשון שהוידאו עולה מתחילים לעלות הזכרונות של כל מה שנכתב.
האם הוא גבוה כמו שכתב? האם היא נראית דוגמנית כמו שסיפרה?
וכמובן ההשוואות או האם אני מכיר/ה את הבן אדם שמולי?
יש לו עיניים חומות...הוא אמר כחולות.
יש לה חזה שטוח...היא אמרה שיש לה חזה גדול ויפה, או להיפך...
הוא נמוך מדי, איפה מטר שמונים?
היא יפה, יש לה חיוך של מיליון דולר...
האם העטיפה חשובה? איפה התוכן, העניין, החוכמה, הלמידה.
בעידן הזה של הכל אינסטנט, מהיר, יש כאלו ששמים להם מטרה ורוצים להשיג אותה עכשיו ומהר.
לעשות V על עוד מישהו/י שהכירו שצירפו לרשימת החברים.
המדיום הזה שובה. אתה רוצה לגעת, להושיט יד לתוך המסך וללחוץ את היד מהצד השני.
מילים של מבוכה בהתחלה...(לא לנעוץ עיניים, למה אתה מסתכל עלי ככה, אני מה שתארת לך בדימיון?)
אין לאן לברוח. מה שמצטלם הוא האמת לאמיתה.
WYSIWYG או What you see is what you get או בעברית...זה מה יש.
השיחות במסנג'ר הופכות לשיגרה.
ה-SMSים ושיחות הסלולרי מרגשים.
רוצים עוד לשמוע רוצים עוד לשתף.
הקול שלך שקט ומרשים, כמעט כמו קול רדיופוני...
באמת? לא אמרו לי את זה אף פעם...
זה הופך להיות געגוע כשמשהו מהתקשורת הזו חסר.
מבחינתי האישית, להכיר אנשים זה תמיד מרתק.
בפגישות עסקים, טיולים ואפילו סתם בהיכרות בתחנת רכבת/אוטובוס/שדה תעופה
יש מגע, יש לחיצת יד החושים עובדים אני מחליט אם אני רוצה להמשיך
את הקשר שנוצר כרגע אם לאו. יש נתונים גולמיים ומידיים.
לא צריך לנחש ורובנו עובדים עם החושים בפגישה הראשונה.
פגישה וירטואלית מבחינתי היא יותר עניין של ניחוש.
הציפיות שלי מאנשים שיהיו ישרים שיגידו מי הם ומה הם מחפשים.
לא להוליך שולל. אני יודע גם שלהיות ישר באינטרנט זה כמו להאמין שאפשר
למסור פרטי כרטיס אשראי לכל מאן דבעי ברשת מבלי להיפגע.
מין חרב פיפיות שמתוקה מצד אחד אבל מסוכנת אכול שקשוקה מהצד השני.
כמובן שיש אנשים שאוהבים להסתכן בחיים. בשבילם זה הטעם, זו המשמעות.
לחיות כמו כולם, עבודה, בית, ילדים, טיול קצת אפור קצת שגרתי
להכיר אנשים אחרים שמעניינים ויכולים לעיתים לגרות את החושים זה מוסיף
את הפלפל בחיים.
מה אתם?
חברים? פוחדים?
מעדיפים להישאר אנונימיים?
כולם באינטרנט סוטים וצריך להישמר?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
